ובו יתבאר, כי כל שקר הוא רע. וגם שקר שנראה לאדם כשקר חיובי, שכאילו הוא עוזר לאדם, גם הוא שקר רע. והוא אפילו, שקר עוד יותר רע.

והעניין הוא, כי כל הטוב שבעולם, תלוי בכך שהאדם ייצמד אל האמת באשר היא. וכל שקר שהוא, בין אם הוא נראה כטוב או כרע, הוא רע.

ולפעמים האדם משקר את עצמו, ונדמה לו שהוא עושה בכך דבר טוב, שמעודד אותו להתקדם אל האמת. ומדובר כאן, על השקר שבו האדם משקר את עצמו, שאם הוא ירצה ויתאמץ, אז הוא בוודאי יקבל את מה שהוא רוצה. וגם השקר של האדם שאומר לו, שאם הוא יצליח להיצמד אל האמת, אז החיים שלו יהיו טובים באמת.

והשקר, הוא לא בכך שהרעיון עצמו אינו נכון. כי מצד האמת, מי שבאמת ירצה, יקבל את כל מה שהוא רוצה, ומי שיגיע אל השגת האמת, יהיה לו טוב באמת. אך השקר הוא בכך, שמי שעוד לא ניצח את המלחמה, עליו לדעת, כי "אל יתהלל חוגר כמפתח". דהיינו, שכל זמן שהאדם עוד לא השיג את מה שהוא רוצה, אסור לו לשקר לעצמו ולחשוב, כי בוודאות הוא יקבל את מה שהוא רוצה, אם הוא יתאמץ. כי אולי לא...

והעולם שלנו, מלא בטועים שמטעים את עצמם, שאם הם יעשו דבר כלשהו, הם יהיו מאושרים. וכאשר הם משיגים את הדבר, אז הם מגלים את השקר. ועל האדם להיות איש אמת, ולא להאמין, אפילו לא לחכם האמיתי שמגלה לו את האמת. אלא להיות אמיתי עם עצמו, ולהבין את האמת, שכל זמן שהוא לא בטוח במשהו באופן מוחלט, הרי שעליו להיצמד אל האמת, ולהבין שהוא עוד לא בטוח בדבר הזה באופן מוחלט.

ולפעמים האדם מתייאש מחיפוש האמת. והאדם חושב שאם הוא ישקר את עצמו "לטובה", זה יעזור לו. ואז האדם משקר את עצמו, ואומר לעצמו, שאם הוא לא יתייאש וכולי, אז יהיה לו טוב. וגם אם זו האמת, הרי שהאדם משקר, בכך שהוא אומר שהוא בטוח בכך.

והשקר הזה שנראה שהוא לטובה, (ע"ד השקר של החשיבה החיובית / אמונה עצמית וכיו"ב), הוא השקר החמור מכל. כי הוא נותן לגיטימציה לשקר, ואח"כ הוא מאמלל את האדם. ועל האדם להיות איש אמת באמת בכל מקרה, בלי שום קשר, לכמה טובה האמת או לא...