כי מי שעוד לא יודע שהכל אחד ושהכל מושלם ושהחיסרון הוא שלמות, הוא מתאמץ כל הזמן, לנצח את המשחק. דהיינו, שהאדם מתאמץ כל הזמן, להרגיש כמה שיותר טוב, ולהצליח להשיג את המטרות שלו, כמה שיותר וכולי.

אבל מי שהוא כבר ניצח את המשחק, כמו החכם האמת, שהוא כבר יודע שהכל אחד, הוא לא מתאמץ להרגיש טוב בשלמות, כי הוא יכול לנצח את המשחק, ולהשיג טוב אמיתי בשלמות בפחות מרגע אחד, ואז ממילא יסתיים המשחק.

ולכן, החכם האמיתי באמת, הוא באמת שמח מכך שרצונו לא מתמלא. כי על ידי זה, יש לו יותר מקום וזמן, לחוות את זה שהוא המנצח של המשחק וכולי.

ואעפ"כ לא חסר לו דבר, גם לא המשחק עצמו וכולי...