כי יש כאלו, שחרטו על דגלם, את המלחמה בסבל. והם מלמדים את האדם, איך להשתחרר מהסבל וכיו"ב. ובאמת, האנשים האלו שנלחמים בסבל, הם בעצמם אנשי הסבל, שיוצרים סבל.

כי הסבל נוצר, רק בגלל שהאדם מנסה לברוח ממנו. כי גם הסבל, גם הוא, רק צורה של המציאות. וברגע שהאדם מגדיר לעצמו, שהוא נגד הסבל, באותו הרגע, הוא יוצר רע, וממילא הוא סובל.

כי סבל, הוא תחושה. וגם התחושה של הרע וגם התחושה של הטוב, אלו רק צורות בלבד. וכאשר האדם מגדיר את הרע כאויב שלו, ממילא הוא ימשיך לפחד ממנו תמיד. וגם אם הרע, יהיה כביכול רחוק מהאדם, עדיין תמיד האדם יפחד, שמא הרע יתקרב אליו ויאחז בו.

ובנוסף, בפועל, אי אפשר להתקיים, בלי שום תחושת רע בכלל. כי כדי שיהיה לאדם רצון כלשהו, כגון לדוגמא הרצון לאכול, לשם כך צריך האדם לחשוב, שלהיות רעב זה רע. שזה מה שמניע את האדם לאכול.

ובנוסף, אין שלמות, כאשר אין רע. כי המציאות השלמה והאין סופית, מכילה בתוכה את הרע, כאחת מהצורות שלה. והשלמות היא, רק כאשר יש הכלה מלאה, של כל הרע שיש בעולם. כך שלנסות לברוח מהרע, זה בעצמו יוצר רע.

ולכן, כל אלו שמנסים להשתחרר מהסבל, בזה הם יוצרים סבל. ואם הם היו אנשים מוארים באמת, הם לא היו מלמדים את האדם, איך להשתחרר מהסבל, אלא הם היו מלמדים את האדם, איך ליהנות באמת בטוב אמיתי, מהסבל. ואיך לראות את השלמות האין סופית, שנמצאת בתוך הצורה של הסבל.

והדרך היחידה להשתחרר באמת מהסבל, היא רק על ידי זה, שהאדם מצליח ליהנות באמת, מהסבל. כי גם הסבל, גם הוא צורה של המציאות כנ"ל. וכאשר האדם סובל, המציאות נהנית מכך. כי המציאות טוב לה תמיד בטוב אמיתי, שאינו תלוי בדבר. כי הכל כרצונה תמיד. ומי שרוצה את השלמות של המציאות, הוא חייב להבין את המציאות, מנקודת מבטה...