חשיבה חיובית פירושה, שהאדם משתדל להיות אופטימי ולראות תמיד רק את הטוב שיש בכל דבר ולהסתכל רק על חצי הכוס המלאה וכיו"ב. והשאלה הנשאלת היא, חשיבה חיובית, האם היא לא סוג של שקר עצמי, שבו האדם פשוט מתעלם מחלק מהדברים שיש במציאות?

ואם נתבונן על החשיבה החיובית, נראה כי יש לה כמה צדדים שונים. מצד אחד, האדם רואה רק את מה שבא לו לראות, ועל ידי זה הוא מרגיש טוב יותר. ונניח שזה שקר, אז מה? אם בסופו של דבר זה גורם לאדם להרגיש טוב יותר, אז למה לא? וכי להרגיש רע, זה יותר טוב? הרי בסופו של דבר, אם האדם מרגיש יותר טוב, אז זה מה שחשוב. ולכן, גם אם נאמר שחשיבה חיובית היא שקר, עדיין היא טובה יותר, מאשר להרגיש רע.

מצד שני, יש לשאול: הרי האמת, אמורה להיות טובה יותר מהכל. אז כיצד זה יתכן שדבר לא אמיתי, יגרום לאדם להרגיש טוב?! ובאמת, גם חשיבה חיובית עם כל הכבוד לה, גם לה יש את המגבלות שלה. כי כאשר האדם מדחיק את מה שלא נעים לו, זה לא תמיד ממש עוזר. ובנוסף, לפעמים הרבה יותר נוח לאדם להרגיש רע ולא להתעלם, מאשר לנסות להתעלם ולהרגיש טוב? אז מה באמת טוב יותר?

והתשובה היא, כי האידיאל הוא לא לחשוב לא בצורה חיובית ולא בצורה שלילית. האידיאל הוא לראות את הדברים כפי מה שהם באמת, אבל, לראות אותם במדויק ובפרופורציות הנכונות. כי כאשר האדם רואה את הדברים כפי מה שהם באמת, ולא מנפח שום דבר מעבר למה שהוא, ולא מוציא דברים מהקשרם, ולוקח את הכל בפרופורציות הנכונות, על ידי זה אין לאדם שום צורך, לא בחשיבה חיובית ולא בחשיבה שלילית.

כאשר האדם משתדל תמיד לראות את הדברים כפי מה שהם באמת, על ידי זה הוא מרגיש בסופו של דבר טוב יותר. וגם אם הדברים לא קורים כפי רצונו של האדם, אם האדם מצליח להסתכל עליהם בעין אמיתית, דהיינו, מנסה להבין אותם באמת, ומנסה באמת להבין מה בדיוק קורה ולמה, ומסתכל על הדברים אך ורק כפי מה שהם באמת, לא יותר מידי ולא פחות מידי, על ידי זה האדם חי בשלום עם המציאות, כפי מה שהיא באמת.

כי כל הסבל של האדם נוצר, רק בגלל שהוא לא רואה את המציאות כפי מה שהיא ולא מבין אותה באמת. תחושת הטוב / רע שיש לאדם מהמציאות, לא נובעת ממה שקורה בפועל במציאות, אלא מהמשמעות שהאדם מייחס למה שקורה במציאות. והמשמעות שהאדם מייחס למה שקורה במציאות, זה תוצאה ישירה של עד כמה הוא באמת מבין את המציאות...