כפי שכבר ביארתי, החוכמה היא, לא רק ליהנות כאשר מגיעים אל המטרה, אלא ליהנות גם בדרך אל המטרה. וכאשר האדם מצליח ליהנות גם בדרך אל המטרה, הרי שהוא מרוויח פעמים. כי הוא נהנה גם בדרך וגם כאשר הוא מגיע אל המטרה.

והנה, יש דבר יותר טוב מאשר ליהנות גם בדרך אל המטרה, והוא כאשר המטרה נוצרה בשביל ללכת בדרך. כי לפעמים הדרך חשובה יותר מאשר המטרה. כגון לדוגמא שהאדם רוצה לתרגל איזה עניין, שאז הוא מציב לעצמו מטרה, לא כדי להשיג את המטרה, אלא כדי ללכת בדרך אליה.

ומי שחי מתוך תודעה שהכל טוב, אצלו הדרך חשובה יותר מאשר המטרה. כי המטרה חשובה יותר מאשר הדרך, רק אצל מי שיהיה לו טוב יותר כאשר הוא יגיע אל המטרה. אך כאשר האדם חי מתוך תודעה שהכל טוב, הרי שהוא מציב לעצמו מטרות, לא כדי להגיע אליהן, אלא כדי ללכת בדרך אליהן.

כי כאשר האדם חי את הרגע ונהנה מכל רגע בשלמות, אז גם כאשר הוא צועד בדרך אל המטרה, הרי שמבחינתו גם אם הוא לא יגיע אל המטרה, הכל יהיה טוב באותה המידה. מאחר שהכל טוב תמיד. ואדם כזה מציב לעצמו מטרה, רק כדי לעשות טוב יותר מאשר הכל טוב (ראה כאן). ואצל אדם כזה, המטרה קיימת רק כדי ללכת בדרך.

ומצד אחד האדם הזה כן מתייחס ברצינות למטרה, כי אחרת לא תהיה דרך. אך מהצד השני המטרה היא לא באמת חשובה, מאחר שהכל טוב כבר כרגע. ואצל אדם כזה, הצבת המטרה קיימת כדי ללכת בדרך.

ועוד נוסיף ונעמיק: כאשר האדם מפיק את המיטב תמיד מכל דבר ועניין, הרי שהמטרות שלו נועדו כדי ללכת בדרך אליהן, וזו שלמות ההנאה מהדרך אל המטרה...