הנאה משטויות. מי שיתבונן בעניין יראה, כי יש המון בני אדם שנהנים ממה שנקרא שטויות. וליהנות משטויות פירושו, ליהנות ממשהו שאין בו הרבה שכל. כי שטויות פירושו דבר שאין בו איזה שכל. ואדם שנהנה משטויות, הוא אדם שנהנה מדברים שאין בהם שכל. והשאלה היא, מהי מהות העניין הזה של ההנאה משטויות?

ומי שיתבונן בעניין יראה, כי יש לנו בעצם 2 סוגים של הנאה. ההנאה הראשונה וה"יוקרתית", היא ההנאה מדברים חכמים שיש בהם שכל. וההנאה הפשוטה וה"זולה", היא ההנאה משטויות ומדברים שלא רואים את השכל שיש בהם.

ואם נתבונן היטב בעניין נראה, כי יש עוד 2 סוגים של הנאות, שהם ההנאות שנמצאים בנקודת הקצה של סוגי ההנאה הנ"ל. דהיינו, 1 - סוג ההנאה הגבוה ביותר הוא הנאה מדבר שהוא כולו שכל. 2 - ותחתיו יש את ההנאה החשובה הנ"ל שיש בה שכל. 3 - ותחתיה יש את ההנאה של השטויות, שאין בה כמעט שכל. 4 - והכי נמוך, ההנאה הכי חסרת שכל והיגיון, היא ההנאה שאין בה שום שכל כלל, הנאה פשוטה, ללא שום שכל, שהאדם נהנה בה משום דבר.

ולכאורה, ההנאה הטובה ביותר והמכובדת ביותר, היא ההנאה שהיא כולה אך ורק שכל. וההנאה הנמוכה ביותר, היא ההנאה שהיא ללא שום שכל כלל. כי אפילו בשטויות יש שכל. והנאה שאין בה שכל כלל, לכאורה היא ההנאה הנמוכה ביותר.

אך כפי שכבר ביארתי, שלמות כל הדברים הוא חיבור ההפכים. ומצד האמת, ההנאה הגדולה ביותר שהיא כולה שכל, היא זהה לחלוטין והיא עצמה ממש, ההנאה הנמוכה ביותר שאין בה שום שכל כלל.

כי כפי שכבר ביארתי, הדבר המורכב ביותר והדבר הפשוט ביותר, הם דבר אחד. כי יש דבר שהוא כ"כ מורכב, עד שאי אפשר להבין אותו כלל בשום דרך. והדרך היחידה להבין אותו, היא על ידי זה שהאדם מסוגל להבין את הדבר הפשוט ביותר. כי יש דבר כ"כ פשוט, שמרוב שהוא פשוט, אי אפשר להבין אותו כלל. והדרך היחידה להבין אותו, היא על ידי זה שהאדם מסוגל להבין את הדבר המורכב ביותר.

והשכל הגדול ביותר, הוא כ"כ גדול עד שהוא נדמה לשיגעון הגדול ביותר. והאמת הגדולה ביותר, היא כ"כ גדולה, עד שהיא נראית כמו השקר הגדול ביותר. וכן הלאה.

ושלמות ההנאה ושלמות השכל, היא כאשר האדם נהנה משום דבר ובלי שכל כלל. כי המציאות מושלמת כפי מה שהיא, בלי שום שכל ובלי שום הסבר. ומי שאין לו את השכל הגדול כ"כ, ליהנות בצורה פשוטה כ"כ בלי שום שכל כלל, הוא דווקא צריך להתאמץ ולחפש שכל כדי ליהנות. אבל מי שיש לו את השכל הגדול ביותר, ומי שמבין את המציאות בשלמות, הוא דווקא נהנה מהדברים בלי שכל כלל. כי הכל מושלם, גם בלי שכל.

כי המציאות כ"כ טובה, עד שגם אם השכל אומר שהיא רעה, הרי שהיא טובה. והשכל הוא הסיבה של כל דבר. והסיבה של כל דבר, גורמת לאדם להרגיש טוב. והאדם שמחפש את השכל שיש בדבר כדי ליהנות ממנו, הוא בעצם מחפש להבין את הסיבה של הדבר, כדי לקבל אותו ולאהוב אותו.

אבל החכם האמיתי שמבין את המציאות בשלמות, הוא דווקא יכול ליהנות מהמציאות כפי מה שהיא, גם בלי להבין אותה כלל בשכל רגיל. כי יש שכל אחר, שבו האדם נהנה מהמציאות. אך הוא לא נקרא שכל, כי הוא משהו אחר לגמרי.

והחכם האמיתי, הגדולה שלו היא בכך שהוא יכול לא רק ליהנות משטויות, אלא ליהנות מהדבר שנראה הנמוך ביותר, שהוא ליהנות משום דבר ובלי שום סיבה ושכל כלל. והשלמות היא ליהנות בלי שום סיבה ושום שכל כלל.

ובנוסף, מי ששכלו אינו מושלם, על ידי זה נדמה לו שדבר אחד הוא חכם ודבר אחר הוא שטות. ולכן נראה לו שליהנות מדברים עם שכל, זה טוב יותר מאשר דברים אחרים. אבל מי ששכלו מושלם, בעיניו גם הדברים החכמים נראים כשטויות, ומצד שני, בעיניו גם הדברים הטיפשים נראים כחוכמה. ולכן אין אצלו את החילוק בין סוגי ההנאה השונים.

ואדרבה, מי שרוצה להיות חכם באמת, עליו לנסות ליהנות גם משטויות וגם בלי שום שכל ושום סיבה כלל. שזאת שלמות ההנאה, שהאדם חי בהרמוניה מושלמת עם המציאות, ונהנה מכל דבר כפי מה שהוא, גם בלי להבין אותו בשכל רגיל...