7:39הנאה, מה יוצר הנאה? איך נוצרת הנאה? מה גורם לך להרגיש טוב? מה גורם לך להרגיש רע? איך ליהנות יותר? מהי הנאה? מה יוצר סבל? איך להיות מאושר? מה גורם אושר? מה יוצר אושר? מנגנון האושר
מה באמת גורם לך להרגיש הנאה?
השאלה המרכזית שאליעד כהן מעלה היא: מה באמת גורם לאדם להרגיש הנאה? כשאדם קונה משהו חדש כמו חולצה או רכב, הוא בדרך כלל חווה תחושה של הנאה וסיפוק. השאלה שנשאלת היא האם ההנאה הזו מגיעה מהדבר עצמו, או שאולי מדובר במשהו פנימי ועמוק יותר שמתרחש בתוך התודעה או בתת המודע, כאשר הוא משיג את אותו דבר.
האם עצם השגת הדבר הוא מקור ההנאה?
אליעד מסביר באמצעות דוגמה את העובדה שלא בהכרח עצם הדבר עצמו הוא הגורם להנאה. הוא מביא דוגמה של לימוד תורה, שם אדם אחד נהנה מהלימוד ורואה בו משמעות, בעוד שאדם אחר, העוסק באותו לימוד בדיוק, סובל ורואה בכך עונש. אם עצם הלימוד היה מקור להנאה, אזי כולם היו נהנים באותה מידה, דבר שכידוע אינו קורה במציאות. לכן, ברור שקיים גורם פנימי נוסף שמשפיע על תחושת ההנאה או הסבל, גורם שלעתים הוא תת - הכרתי.
מדוע אנשים שונים נהנים או סובלים מאותם דברים בדיוק?
אליעד מדגים בעזרת סיפור רכישת רכב חדש. אדם קונה רכב ומרגיש מאושר ומסופק, אך לאחר זמן מה הוא נעשה אדיש כלפי הרכב ואף רוצה למכור אותו. הדבר מוכיח שההנאה אינה קשורה בהכרח לצורה החיצונית של הדבר. אם עצם הרכב היה גורם להנאה, האדם היה אמור ליהנות ממנו תמיד, ללא שינוי. מכיוון שזה לא המצב, אליעד מדגיש שקיימת מערכת פנימית שמשפיעה על ההנאה באופן מתחלף.
איך ניתן להסביר שינויים בהנאה אצל אותו אדם עצמו?
ההוכחה המעניינת ביותר שאליעד מביא לכך שקיימת מערכת פנימית שמשנה את תחושת ההנאה היא שאותו אדם עצמו יכול לחוש הנאה מדבר מסוים בזמן מסוים, ולאחר זמן להפסיק ליהנות ממנו. לדוגמה, אדם נהנה מתוכנית טלוויזיה בשלב מסוים, מאבד עניין, ובהמשך שוב מתעניין בה. אם התוכנית עצמה הייתה מקור ההנאה, היא הייתה אמורה לעניין אותו כל הזמן באופן יציב. השינוי בתחושת ההנאה מוכיח את קיומו של גורם פנימי עמוק יותר שמנהל את התהליך.
האם ההנאה מושפעת מהסביבה החיצונית?
נשאלת שאלה לגבי האפשרות שההנאה מושפעת מהסביבה. לפעמים אדם חושב שמשהו יפה או מושך, אך כאשר הסביבה טוענת אחרת, הוא עשוי לאבד עניין. אליעד מדגיש כי למרות שהסביבה יכולה להשפיע, היא אינה הגורם הבלעדי. יש מצבים שבהם האדם מתעקש דווקא נגד הסביבה, ורוצה את הדבר אפילו יותר כשהסביבה מתנגדת. כך, ההחלטה הפנימית של האדם היא שקובעת בסופו של דבר האם הוא ייהנה או לא.
האם שינויים בהנאה מעידים על חוסר החלטיות או על מנגנון עמוק יותר?
אליעד מתייחס לטענה שהשינויים התכופים בתחושת ההנאה עשויים להעיד על חוסר החלטיות. אולם הוא מסביר שזה לא סתם חוסר החלטיות אלא תוצאה של מנגנון פנימי עמוק. דוגמה לכך היא אדם שכמעט עבר תאונה וחווה תחושת שמחה עצומה כי הוא רוצה לחיות, אך בשלב אחר בחייו, כאשר הוא מרגיש מיצוי או חוסר רצון לחיות, אותה תחושת שמחה כבר אינה קיימת, למרות שאובייקטיבית מדובר באותם חיים עצמם.
מה רבי נחמן מלמד על הקשר בין כסף להנאה?
אליעד מביא את דבריו של רבי נחמן שאומר: "אין לו לאדם לדאוג אם יהיו לו מעות או לא", כי התחושות של האדם אינן תלויות במה שיש לו, אלא במנגנון פנימי שקובע אם הוא יהיה מאושר או לא. כלומר, האדם יכול להרגיש טוב או רע בלי קשר למצבו החיצוני, וללא קשר ישיר לכמות הכסף שיש ברשותו.
למה חשוב להבין מי מחליט על הרצונות שלנו?
הנקודה החשובה ביותר שאליעד מדגיש היא השאלה: מי או מה מחליט מה אנחנו רוצים? אליעד מסביר שההנאה והסבל קשורים ישירות למה שהאדם רוצה או לא רוצה. אם האדם רוצה משהו - הוא יחווה הנאה כאשר ישיג אותו. אם הוא אינו רוצה אותו - הוא יחווה סבל. השאלה החשובה היא מי מחליט ברגע נתון מה האדם ירצה. דוגמה לכך היא מצב של אנשים חסרי בית ("הומלסים") שלפעמים ממש רוצים את צורת החיים הזו ואף מתנגדים להצעות לשפר את מצבם, בעוד שאחרים חוששים מאוד מלהגיע למצב כזה. הפער העצום בתחושות נובע מהחלטה פנימית ולא מהמציאות החיצונית עצמה.
לסיכום, אליעד כהן מבהיר שההנאה אינה תלויה רק בצורות החיצוניות של המציאות אלא בתהליך פנימי ועמוק, ולעיתים תת - הכרתי, שמנהל את הרצונות שלנו ואת ההנאה שאנו חווים מהם.
השאלה המרכזית שאליעד כהן מעלה היא: מה באמת גורם לאדם להרגיש הנאה? כשאדם קונה משהו חדש כמו חולצה או רכב, הוא בדרך כלל חווה תחושה של הנאה וסיפוק. השאלה שנשאלת היא האם ההנאה הזו מגיעה מהדבר עצמו, או שאולי מדובר במשהו פנימי ועמוק יותר שמתרחש בתוך התודעה או בתת המודע, כאשר הוא משיג את אותו דבר.
האם עצם השגת הדבר הוא מקור ההנאה?
אליעד מסביר באמצעות דוגמה את העובדה שלא בהכרח עצם הדבר עצמו הוא הגורם להנאה. הוא מביא דוגמה של לימוד תורה, שם אדם אחד נהנה מהלימוד ורואה בו משמעות, בעוד שאדם אחר, העוסק באותו לימוד בדיוק, סובל ורואה בכך עונש. אם עצם הלימוד היה מקור להנאה, אזי כולם היו נהנים באותה מידה, דבר שכידוע אינו קורה במציאות. לכן, ברור שקיים גורם פנימי נוסף שמשפיע על תחושת ההנאה או הסבל, גורם שלעתים הוא תת - הכרתי.
מדוע אנשים שונים נהנים או סובלים מאותם דברים בדיוק?
אליעד מדגים בעזרת סיפור רכישת רכב חדש. אדם קונה רכב ומרגיש מאושר ומסופק, אך לאחר זמן מה הוא נעשה אדיש כלפי הרכב ואף רוצה למכור אותו. הדבר מוכיח שההנאה אינה קשורה בהכרח לצורה החיצונית של הדבר. אם עצם הרכב היה גורם להנאה, האדם היה אמור ליהנות ממנו תמיד, ללא שינוי. מכיוון שזה לא המצב, אליעד מדגיש שקיימת מערכת פנימית שמשפיעה על ההנאה באופן מתחלף.
איך ניתן להסביר שינויים בהנאה אצל אותו אדם עצמו?
ההוכחה המעניינת ביותר שאליעד מביא לכך שקיימת מערכת פנימית שמשנה את תחושת ההנאה היא שאותו אדם עצמו יכול לחוש הנאה מדבר מסוים בזמן מסוים, ולאחר זמן להפסיק ליהנות ממנו. לדוגמה, אדם נהנה מתוכנית טלוויזיה בשלב מסוים, מאבד עניין, ובהמשך שוב מתעניין בה. אם התוכנית עצמה הייתה מקור ההנאה, היא הייתה אמורה לעניין אותו כל הזמן באופן יציב. השינוי בתחושת ההנאה מוכיח את קיומו של גורם פנימי עמוק יותר שמנהל את התהליך.
האם ההנאה מושפעת מהסביבה החיצונית?
נשאלת שאלה לגבי האפשרות שההנאה מושפעת מהסביבה. לפעמים אדם חושב שמשהו יפה או מושך, אך כאשר הסביבה טוענת אחרת, הוא עשוי לאבד עניין. אליעד מדגיש כי למרות שהסביבה יכולה להשפיע, היא אינה הגורם הבלעדי. יש מצבים שבהם האדם מתעקש דווקא נגד הסביבה, ורוצה את הדבר אפילו יותר כשהסביבה מתנגדת. כך, ההחלטה הפנימית של האדם היא שקובעת בסופו של דבר האם הוא ייהנה או לא.
האם שינויים בהנאה מעידים על חוסר החלטיות או על מנגנון עמוק יותר?
אליעד מתייחס לטענה שהשינויים התכופים בתחושת ההנאה עשויים להעיד על חוסר החלטיות. אולם הוא מסביר שזה לא סתם חוסר החלטיות אלא תוצאה של מנגנון פנימי עמוק. דוגמה לכך היא אדם שכמעט עבר תאונה וחווה תחושת שמחה עצומה כי הוא רוצה לחיות, אך בשלב אחר בחייו, כאשר הוא מרגיש מיצוי או חוסר רצון לחיות, אותה תחושת שמחה כבר אינה קיימת, למרות שאובייקטיבית מדובר באותם חיים עצמם.
מה רבי נחמן מלמד על הקשר בין כסף להנאה?
אליעד מביא את דבריו של רבי נחמן שאומר: "אין לו לאדם לדאוג אם יהיו לו מעות או לא", כי התחושות של האדם אינן תלויות במה שיש לו, אלא במנגנון פנימי שקובע אם הוא יהיה מאושר או לא. כלומר, האדם יכול להרגיש טוב או רע בלי קשר למצבו החיצוני, וללא קשר ישיר לכמות הכסף שיש ברשותו.
למה חשוב להבין מי מחליט על הרצונות שלנו?
הנקודה החשובה ביותר שאליעד מדגיש היא השאלה: מי או מה מחליט מה אנחנו רוצים? אליעד מסביר שההנאה והסבל קשורים ישירות למה שהאדם רוצה או לא רוצה. אם האדם רוצה משהו - הוא יחווה הנאה כאשר ישיג אותו. אם הוא אינו רוצה אותו - הוא יחווה סבל. השאלה החשובה היא מי מחליט ברגע נתון מה האדם ירצה. דוגמה לכך היא מצב של אנשים חסרי בית ("הומלסים") שלפעמים ממש רוצים את צורת החיים הזו ואף מתנגדים להצעות לשפר את מצבם, בעוד שאחרים חוששים מאוד מלהגיע למצב כזה. הפער העצום בתחושות נובע מהחלטה פנימית ולא מהמציאות החיצונית עצמה.
לסיכום, אליעד כהן מבהיר שההנאה אינה תלויה רק בצורות החיצוניות של המציאות אלא בתהליך פנימי ועמוק, ולעיתים תת - הכרתי, שמנהל את הרצונות שלנו ואת ההנאה שאנו חווים מהם.
- מה באמת גורם להנאה?
- הקשר בין הרצון החיצוני לרצון הפנימי
- איך ליהנות יותר?
- ניהול תחושות ורגשות בחיי היומיום
- האם הסביבה משפיעה על ההנאה?
- תהליך תת הכרתי בקבלת החלטות
מהי השאלה הבסיסית לגבי ההנאה?
שאלה: מדוע יש דברים שגורמים לאדם ליהנות, למשל כאשר הוא משיג או קונה דבר מסוים, והאם ההנאה נובעת מעצם השגת הדבר או ממשהו נוסף שמתרחש בתהליך פנימי?
תשובה: השאלה המרכזית היא מה באמת גורם לבן אדם לחוות הנאה. לפעמים נדמה שההנאה מגיעה מעצם העובדה שקנית משהו חדש, כמו חולצה יפה, או מכך שקיבלת משהו שרצית. אבל עולה האפשרות שאולי ההנאה לא נובעת מעצם היש והקניין, אלא מעוד תהליך פנימי, אולי תת הכרתי, שבו בעצם מתרחשת החוויה האמיתית של השמחה.
האם עצם השגת הדבר הוא מקור ההנאה?
שאלה: מדוע לא ניתן להסיק באופן מוחלט שדווקא עצם השגת הדבר הוא זה שמקנה לנו את ההנאה?
תשובה: לפי ההתבוננות, אם אכן עצם הדבר עצמו היה גורם להנאה, אז היינו רואים תופעה שלפיה כל אדם ישמח תמיד מאותו הדבר. אך בפועל, יש דוגמאות הפוכות. אדם אחד לומד תורה ומאושר, בעוד אדם אחר לומד את אותה התורה ומרגיש שזהו העונש הגרוע ביותר. אם עצם לימוד תורה בפני עצמו היה משמח, היה הגיוני לראות שכל אדם שלומד יהנה באותה מידה. מכאן המסקנה שיש תהליך נוסף מעבר לעצם השגת הדבר, תהליך פנימי שקובע אם האדם יהנה או לא.
כיצד משתנה ההנאה מדבר אחד לאדם אחר?
שאלה: למה קורה מצב שבו עבור אדם מסוים לימוד תורה הוא חוויה משמחת, בעוד אדם אחר ממש מתייסר מאותו לימוד בדיוק?
תשובה: זה קורה משום שההנאה אינה נובעת מהצורה החיצונית עצמה. אם לימוד תורה היה בפני עצמו טוב לכולם, אז לא היה מצב שאחד מתמלא שמחה ואחר רוצה לברוח. ההבדל נובע מאותו תהליך פנימי, שלפעמים מכונה תהליך תת הכרתי, שמשליך על החוויה הפנימית של האדם.
מדוע אדם אחד נהנה ואחר סובל מאותו דבר?
שאלה: האם התופעה שבה אחד מתלהב ממשהו ואחר אדיש או סובל ממנו, יכולה להוכיח שהצורה החיצונית אינה המקור הבלעדי להנאה?
תשובה: כן, בהחלט. קח לדוגמה בן אדם שקונה רכב חדש והוא שמח מאוד בהתחלה, בעוד אדם אחר רואה את אותו רכב ולא מתרגש ממנו. אחד מתלהב, השני לא. זה מוכיח שההנאה אינה טמונה רק בחפץ עצמו. יתרה מזו, גם עבור אותו אדם עצמו, לאחר פרק זמן עם הרכב החדש, הוא כבר לא נהנה ממנו כמו קודם ואפילו עשוי לרצות למכור אותו. אם עצם הרכב היה מקור ההנאה, לא היינו רואים את התנודות הללו.
מה מסבירה הדוגמה על רכישת רכב חדש ולאחר מכן הרצון למכור אותו?
שאלה: אדם קנה רכב, שמח והתלהב כשקיבל אותו, אבל אחרי זמן מה הוא אדיש או אפילו רוצה למכור את הרכב. מה ההסבר לכך?
תשובה: לפי הטענה שמדובר בתהליך פנימי עמוק יותר מאשר הצורה החיצונית, נבין שהאדם מפנה את הרצון שלו לעבר הדבר החדש - הוא חושב שהוא רוצה אותו מאוד, ולכן חש סיפוק. אך כאשר משהו במערכת הפנימית משתנה, הוא כבר לא חווה הנאה מאותו הדבר. הוא ממש יכול להגיד "לא מעניין אותי", מה שממחיש שכנראה לא החפץ כשלעצמו הוא מקור השמחה, אלא עצם הרצון הפנימי באותו רגע.
כיצד מתקשרת השפעת הסביבה על ההנאה?
שאלה: האם ייתכן שההנאה או האי - הנאה נובעת מהשפעת הסביבה, כגון אנשים שאומרים לנו אם משהו יפה או לא?
תשובה: אמנם הסביבה עשויה להשפיע, אך זה לא בהכרח כך. לפעמים כולם טוענים שמשהו אינו יפה, ובכל זאת האדם מתעקש שהוא רוצה אותו, וזה רק מגביר את התשוקה שלו. במקרים אחרים, הסביבה משבחת דבר מסוים, אבל האדם דוחה אותו כי נדמה לו שזה "המוני מדי" או לא מתאים לו. לכן לא ניתן לומר שהסביבה לבדה היא הגורם המכריע. עדיין קיים תהליך פנימי ותת הכרתי שנראה שהוא שבאמת קובע את חוויית ההנאה.
האם מדובר בחוסר החלטיות או מנגנון פנימי משתנה?
שאלה: האם ההנאות המתחלפות הן סימן לחוסר החלטיות, או שמא מדובר במנגנון עמוק יותר שמתפעל את הרצונות?
תשובה: אפשר לקרוא לכך חוסר החלטיות, אבל בפועל זו דוגמה לכך שקיים מנגנון פנימי שיכול פתאום לגרום לאדם לרצות דבר מסוים או לא לרצות אותו בכלל. דוגמה קיצונית היא אדם שמקודם היה במצב של כמעט תאונה, וכשניצל - התמלא שמחה על החיים, כי באותו הרגע הוא ממש רצה לחיות. אך באירוע אחר, כשהוא מתבגר ונמאס לו מחייו, הרצון לחיות נעלם והוא כבר לא מרגיש את אותה שמחה על עצם קיומו.
מה אומר רבי נחמן בהקשר לכסף ולשמחה?
שאלה: יש ציטוט: "אין לו לאדם לדאוג, אם יהיו לו מעות או לא". כיצד זה קשור לתפיסה שההנאה אינה תלויה בחפץ חיצוני?
תשובה: רבי נחמן אומר שאין טעם לדאגה אם יהיה לאדם כסף או לא, כי בכל מקרה ימיו יעברו באותו אופן מבחינת תחושתו הפנימית. יש מנגנון פנימי שמחליט אם להיות מאושר או עצוב, וזה לא נקבע ישירות מכמה כסף יש לך או אין לך. האדם יכול לחיות בהרגשה טובה גם ללא שום דבר חיצוני, או לחיות בתחושת ריקנות למרות שיש לו הכל.
מדוע חשוב להבין מי מחליט מה אנחנו רוצים?
שאלה: אם ברור שההנאה תלויה ברצון, והשאלה "מי מחליט" איזה רצון יהיה לנו בכל רגע, היא שאלה חשובה - למה היא כל כך מהותית?
תשובה: ברגע שמבינים שההנאה תלויה לא רק בחפץ החיצוני אלא ברצון הפנימי של האדם, עולה באופן טבעי השאלה: מי או מה קובע מה נרצה? לפעמים אנחנו "משוגעים" על משהו, לפעמים לא. לפעמים הסביבה משפיעה, לפעמים היא לא רלוונטית. הדבר מצביע על כך שיש מערכת פנימית או תהליך תת הכרתי שמנהל את הרצונות שלנו. הבנת התהליך הזה יכולה לאפשר לאדם שליטה גדולה יותר על ההנאה ועל היכולת לבחור מתי ובמה לשמוח.
שאלה: מדוע יש דברים שגורמים לאדם ליהנות, למשל כאשר הוא משיג או קונה דבר מסוים, והאם ההנאה נובעת מעצם השגת הדבר או ממשהו נוסף שמתרחש בתהליך פנימי?
תשובה: השאלה המרכזית היא מה באמת גורם לבן אדם לחוות הנאה. לפעמים נדמה שההנאה מגיעה מעצם העובדה שקנית משהו חדש, כמו חולצה יפה, או מכך שקיבלת משהו שרצית. אבל עולה האפשרות שאולי ההנאה לא נובעת מעצם היש והקניין, אלא מעוד תהליך פנימי, אולי תת הכרתי, שבו בעצם מתרחשת החוויה האמיתית של השמחה.
האם עצם השגת הדבר הוא מקור ההנאה?
שאלה: מדוע לא ניתן להסיק באופן מוחלט שדווקא עצם השגת הדבר הוא זה שמקנה לנו את ההנאה?
תשובה: לפי ההתבוננות, אם אכן עצם הדבר עצמו היה גורם להנאה, אז היינו רואים תופעה שלפיה כל אדם ישמח תמיד מאותו הדבר. אך בפועל, יש דוגמאות הפוכות. אדם אחד לומד תורה ומאושר, בעוד אדם אחר לומד את אותה התורה ומרגיש שזהו העונש הגרוע ביותר. אם עצם לימוד תורה בפני עצמו היה משמח, היה הגיוני לראות שכל אדם שלומד יהנה באותה מידה. מכאן המסקנה שיש תהליך נוסף מעבר לעצם השגת הדבר, תהליך פנימי שקובע אם האדם יהנה או לא.
כיצד משתנה ההנאה מדבר אחד לאדם אחר?
שאלה: למה קורה מצב שבו עבור אדם מסוים לימוד תורה הוא חוויה משמחת, בעוד אדם אחר ממש מתייסר מאותו לימוד בדיוק?
תשובה: זה קורה משום שההנאה אינה נובעת מהצורה החיצונית עצמה. אם לימוד תורה היה בפני עצמו טוב לכולם, אז לא היה מצב שאחד מתמלא שמחה ואחר רוצה לברוח. ההבדל נובע מאותו תהליך פנימי, שלפעמים מכונה תהליך תת הכרתי, שמשליך על החוויה הפנימית של האדם.
מדוע אדם אחד נהנה ואחר סובל מאותו דבר?
שאלה: האם התופעה שבה אחד מתלהב ממשהו ואחר אדיש או סובל ממנו, יכולה להוכיח שהצורה החיצונית אינה המקור הבלעדי להנאה?
תשובה: כן, בהחלט. קח לדוגמה בן אדם שקונה רכב חדש והוא שמח מאוד בהתחלה, בעוד אדם אחר רואה את אותו רכב ולא מתרגש ממנו. אחד מתלהב, השני לא. זה מוכיח שההנאה אינה טמונה רק בחפץ עצמו. יתרה מזו, גם עבור אותו אדם עצמו, לאחר פרק זמן עם הרכב החדש, הוא כבר לא נהנה ממנו כמו קודם ואפילו עשוי לרצות למכור אותו. אם עצם הרכב היה מקור ההנאה, לא היינו רואים את התנודות הללו.
מה מסבירה הדוגמה על רכישת רכב חדש ולאחר מכן הרצון למכור אותו?
שאלה: אדם קנה רכב, שמח והתלהב כשקיבל אותו, אבל אחרי זמן מה הוא אדיש או אפילו רוצה למכור את הרכב. מה ההסבר לכך?
תשובה: לפי הטענה שמדובר בתהליך פנימי עמוק יותר מאשר הצורה החיצונית, נבין שהאדם מפנה את הרצון שלו לעבר הדבר החדש - הוא חושב שהוא רוצה אותו מאוד, ולכן חש סיפוק. אך כאשר משהו במערכת הפנימית משתנה, הוא כבר לא חווה הנאה מאותו הדבר. הוא ממש יכול להגיד "לא מעניין אותי", מה שממחיש שכנראה לא החפץ כשלעצמו הוא מקור השמחה, אלא עצם הרצון הפנימי באותו רגע.
כיצד מתקשרת השפעת הסביבה על ההנאה?
שאלה: האם ייתכן שההנאה או האי - הנאה נובעת מהשפעת הסביבה, כגון אנשים שאומרים לנו אם משהו יפה או לא?
תשובה: אמנם הסביבה עשויה להשפיע, אך זה לא בהכרח כך. לפעמים כולם טוענים שמשהו אינו יפה, ובכל זאת האדם מתעקש שהוא רוצה אותו, וזה רק מגביר את התשוקה שלו. במקרים אחרים, הסביבה משבחת דבר מסוים, אבל האדם דוחה אותו כי נדמה לו שזה "המוני מדי" או לא מתאים לו. לכן לא ניתן לומר שהסביבה לבדה היא הגורם המכריע. עדיין קיים תהליך פנימי ותת הכרתי שנראה שהוא שבאמת קובע את חוויית ההנאה.
האם מדובר בחוסר החלטיות או מנגנון פנימי משתנה?
שאלה: האם ההנאות המתחלפות הן סימן לחוסר החלטיות, או שמא מדובר במנגנון עמוק יותר שמתפעל את הרצונות?
תשובה: אפשר לקרוא לכך חוסר החלטיות, אבל בפועל זו דוגמה לכך שקיים מנגנון פנימי שיכול פתאום לגרום לאדם לרצות דבר מסוים או לא לרצות אותו בכלל. דוגמה קיצונית היא אדם שמקודם היה במצב של כמעט תאונה, וכשניצל - התמלא שמחה על החיים, כי באותו הרגע הוא ממש רצה לחיות. אך באירוע אחר, כשהוא מתבגר ונמאס לו מחייו, הרצון לחיות נעלם והוא כבר לא מרגיש את אותה שמחה על עצם קיומו.
מה אומר רבי נחמן בהקשר לכסף ולשמחה?
שאלה: יש ציטוט: "אין לו לאדם לדאוג, אם יהיו לו מעות או לא". כיצד זה קשור לתפיסה שההנאה אינה תלויה בחפץ חיצוני?
תשובה: רבי נחמן אומר שאין טעם לדאגה אם יהיה לאדם כסף או לא, כי בכל מקרה ימיו יעברו באותו אופן מבחינת תחושתו הפנימית. יש מנגנון פנימי שמחליט אם להיות מאושר או עצוב, וזה לא נקבע ישירות מכמה כסף יש לך או אין לך. האדם יכול לחיות בהרגשה טובה גם ללא שום דבר חיצוני, או לחיות בתחושת ריקנות למרות שיש לו הכל.
מדוע חשוב להבין מי מחליט מה אנחנו רוצים?
שאלה: אם ברור שההנאה תלויה ברצון, והשאלה "מי מחליט" איזה רצון יהיה לנו בכל רגע, היא שאלה חשובה - למה היא כל כך מהותית?
תשובה: ברגע שמבינים שההנאה תלויה לא רק בחפץ החיצוני אלא ברצון הפנימי של האדם, עולה באופן טבעי השאלה: מי או מה קובע מה נרצה? לפעמים אנחנו "משוגעים" על משהו, לפעמים לא. לפעמים הסביבה משפיעה, לפעמים היא לא רלוונטית. הדבר מצביע על כך שיש מערכת פנימית או תהליך תת הכרתי שמנהל את הרצונות שלנו. הבנת התהליך הזה יכולה לאפשר לאדם שליטה גדולה יותר על ההנאה ועל היכולת לבחור מתי ובמה לשמוח.
- הקשר בין הרצון החיצוני לרצון הפנימי
- ניהול תחושות ורגשות בחיי היומיום
- השפעת הסביבה על ההנאה האישית
- תהליך תת הכרתי בקבלת החלטות
יש דברים שגורמים לך ליהנות פשוט יש דברים שאתה עושה שגורמים לך ליהנות אתה משיג גורמים לך ליהנות, עכשיו הוא אומר מה גורם לך ליהנות האם מעצם השגת הדבר או משהו אחר תהליך נוסף שקורה כאשר אתה משיג את הדבר.
ש: תלוי דווקא בך לא.
אליעד: כן שנייה לפני כן יש ככה נגיד בן אדם קונה חולצה חדשה לדוגמה אז הוא נהנה, עכשיו הוא אומר האם ההנאה תלויה בעצם החולצה כאילו האם עצם זה שיש לך את החולצה זה גרם לך ליהנות או שיש משהו אחר שקורה כשיש לך אתה החולצה, ממה נובעת ההנאה האם מעצם השגת הדבר או ממשהו אחר שקרה לך בתת מודע כשהשגת את הדבר ממה זה נבע.
עכשיו מה שהוא אומר מההתבוננות שלו שהוא התבונן וראה שזה לא עצם השגת הדבר זה כנראה שיש שמה משהו נוסף ואיך הוא הגיע למסקנה הזאת כי הוא אומר אם זה מעצם הדבר עצמו אז אם עצם הדבר עצמו הוא טוב אז למה יש לפעמים בן אדם שנהנה מהדבר ובן אדם אחר שסובל נגיד לדוגמה ללמוד תורה נניח יכול להיות בן אדם שהוא מאמין שזה עושה לו מעוד טוב בן אדם שהוא לא מאמין הוא רוצה להתאבד כאילו זה העונש הכי גדול שאפשר לתת לו לשבת לקרוא את הספר, עכשיו אז מה האמת אם עצם הלימוד עצמו הוא עצמו נותן לך שמחה אז איך יכול להיות שהשני סובל.
עכשיו אז הוא אומר שכנראה שיש פה משהו נוסף שזו לא הצורה שהיא נותנת לך את ההנאה יש פה תהליך אחר שקורה, מה התהליך הוא לא אמר אבל יש תהליך אחר שהוא זה שגורם לך ליהנות. עכשיו ההוכחה היותר גדולה זה לא למה הוא נהנה וההוא לא נהנה זה למה אותו אדם עצמו פעם אחת הוא נהנה מהדבר ופעם אחת הוא לא נהנה מהדבר, גם בן אדם עצמו נגיד הוא קונה רכב חדש נהנה עכשיו אחרי זמן מסוים הוא פחות שמח אבל רגע אבל אם זה כל כך טוב אז למה אתה רוצה למכור אותו אז הוא אומר "לא אבל אני לא אוהב את זה", רגע אבל אם אתה לא אוהב את זה אז למה שמחת בהתחלה שקנית את זה.
כאילו אם זה היה הרכב הכי טוב אם הוא מקור השמחה שלך אז למה פתאום אתה רוצה למכור אותו ואם אתה אומר "לא אני לא אוהב אותו" פתאום "לא הוא לא מעניין אותי" נגיד אז הוא לכשעצמו אין לו "ערך תזונתי" מה שנקרא אז למה מלכתחילה שמחת שקיבלת אותו, אתה מבין ביחס לאדם עצמו יש שינויים האדם עצמו נהנה לראות איזו תוכנית ואחר כך הוא לא רוצה לראות את התוכנית ואחר כך הוא הוא עוד פעם רוצה לראות את התוכנית אבל איך יכול להיות אם התוכנית הזאת מעניינת למה פתאום זה לא עניין אותך, אם זה לא עניין אותך איך פתאום זה כן עניין אותך אלא מה אולי יש משהו אחר בכלל שהוא מחליט לך מה תעשה כאילו הוא מחליט לך ממה תהנה וממה לא תהנה זה בכלל לא קשור לצורות החיצוניות. מה אתה מבין?
ש: הייתה לי שאלה כזאתי בראש אולי הסביבה משפיעה על איזושהי נקודה למשל אני רואה איזו חולצה יפה איזה אוטו יפה.
אליעד: ואז נגיד כולם אומרים זה לא יפה.
ש: ואחרי זה אני כבר לא נהנה מזה הסביבה השפיעה עלי.
אליעד: כן אבל השאלה באמת האם זאת הסביבה האם באמת זאת הסביבה למה כי יכול להיות מצבים.
ש: ממבט ראשון אני אוהב את זה ואחר כך.
אליעד: אבל איך זה יכול להיות מה אתה לא החלטי תחליט אם אתה אוהב את זה תישאר אם זה אם לא למה אתה זורק את זה, עכשיו אולי נגיד שזאת הסביבה אבל למה זה לא מחויב שזאת הסביבה כי יש מצבים שהסביבה אומרת לך על משהו שהוא לא יפה ואתה דווקא כן רוצה אותו אמרו לך נגיד הסביבה אומרת "אנחנו נגד" וזה אפילו עושה לך את זה יותר שהסביבה אומרת לך לא ואתה אומר "דווקא בא לי", יש מצבים שהסביבה אומרת "זה מאוד יפה" ואתה אומר "עזוב זה המוני מדי, לא אני רוצה משהו ייחודי כזה" אז זה לא בגלל הסביבה.
ש: אבל כל ההנאות הרגעיות האלה זה אומר בעצם שיש חוסר החלטיות מוחלט בעצם כי בן אדם לא מסתפק במשהו אחד.
אליעד: אפילו החיים לכשעצמם בן אדם נגיד כמעט עשה תאונה וניצל אז הוא שמח, למה הוא שמח כי החיים שלו ניצלו כאילו הוא מאוד רוצה לחיות אבל אפילו "המאוד רוצה" לחיות בגילאים מתבגרים לאו דווקא כשילדים מתבגרים כאילו כשאתה מתחיל להיות יותר מבוגר הרבה פעמים הרצון לחיות גם כן נעלם לך כי אתה כאילו מרגיש כבר סוג של מיצוי או משהו כזה אז מה זה בעצם אומר זה אומר שיש כאילו עוד איזושהי מערכת תת קרקעית מאחורי התחושות שהיא מנהלת לך את התחושות זה לא קשור ספציפית לדבר עצמו.
זה מה שרבי נחמן אמר "אין לו לאדם לדאוג, אם יהיו לו מעות או לא" בן אדם לא צריך לדאוג אם יהיה לו כסף או לו כי "בין כך או בין כך יבלה את ימיו בשווה" אתה בכל מקרה תרגיש אותו דבר כאילו יש בתוכך מנגנון שהוא מחליט לך מתי להיות מאושר ומתי להיות שמח וזה לא קשור ספציפית למה שיש לך או למה שאין לך. עכשיו במה זה תלוי זה תלוי במה שאתה רוצה אם אתה רוצה את הדבר טוב לך אם אתה לא רוצה אותו לא טוב לך זה בכלל לא משנה מה זה, אם אתה רוצה את הדבר טוב לך אם אתה לא רוצה את הדבר רע לך וזה בכלל לא משנה מה הדבר זה לא משנה מה הדבר אז אם אתה רוצה אותו זה טוב לך ואם אתה לא רוצה אותו זה רע לך.
עכשיו השאלה הנשאלת ומי מחליט מה אתה רוצה מי מחליט לך אם תרצה או לא תרצה אבל זה כבר עניין אחר בכל מקרה מה שהוא ניסה לומר, הוא ניסה להעביר את הפוקוס להגיד שבהתבוננות שלו הוא כאילו ראה שבסופו של דבר זאת לא בהכרח הצורה שהיא עושה את ההנאה אלא משהו תת הכרתי שהוא יוצר לך את ההנאה מהדבר לא השגת הצורה עצמה. זה מה שהתכוונת להגיד מה הבנת אתה?
ש: יש כאילו את הפעולה הצורה החיצונית שאנחנו עושים בשביל מטרה מסוימת אז בעצם לא הדבר עצמו הוא זה שנותן לו את הסיפוק אלא את זה שהוא רוצה את זה את הדבר.
אליעד: לא קודם כל זה שיש איזשהו תהליך נוסף.
ש: כן שיש תהליך נוסף והתהליך הנוסף שבאותו רגע הוא רוצה את זה.
אליעד: לדוגמה לצורך העניין כן עכשיו השאלה היא אם זה בסוף מי מחליט לך אם אתה רוצה או לא רוצה, נגיד לדוגמה יכולים לזרוק בן אדם לרחוב והוא יגיד "לא, אני רוצה את זה" יכול להיות מצב יש הומלסים שרוצים את זה אפילו אומרים להם בואו תשתכנו הוא אומר "לא רוצה אני רוצה להישאר פה אל תפריעו לי יש לי את הספסל שלי את הסדר יום אל תשבשו לי, לא רוצה עכשיו בחדר מדרגות תעלה תיכנס עזוב זה מסובך מדי" יש לו את החיים שלו אל תפריע לו עכשיו מי מחליט, יש אנשים שמתים מפחד להגיע למצב כזה עכשיו מי מחליט בסוף אם תרצה את זה או לא תרצה את זה זאת השאלה שמעניינת אותנו.
ש: כן אז כאילו יש את המערכת התת הכרתית נקרא לזה שהיא אחראית מאחורי מה היא עובדת?
אליעד: זה נדבר בנפרד טוב את זה הבנו.
ש: תלוי דווקא בך לא.
אליעד: כן שנייה לפני כן יש ככה נגיד בן אדם קונה חולצה חדשה לדוגמה אז הוא נהנה, עכשיו הוא אומר האם ההנאה תלויה בעצם החולצה כאילו האם עצם זה שיש לך את החולצה זה גרם לך ליהנות או שיש משהו אחר שקורה כשיש לך אתה החולצה, ממה נובעת ההנאה האם מעצם השגת הדבר או ממשהו אחר שקרה לך בתת מודע כשהשגת את הדבר ממה זה נבע.
עכשיו מה שהוא אומר מההתבוננות שלו שהוא התבונן וראה שזה לא עצם השגת הדבר זה כנראה שיש שמה משהו נוסף ואיך הוא הגיע למסקנה הזאת כי הוא אומר אם זה מעצם הדבר עצמו אז אם עצם הדבר עצמו הוא טוב אז למה יש לפעמים בן אדם שנהנה מהדבר ובן אדם אחר שסובל נגיד לדוגמה ללמוד תורה נניח יכול להיות בן אדם שהוא מאמין שזה עושה לו מעוד טוב בן אדם שהוא לא מאמין הוא רוצה להתאבד כאילו זה העונש הכי גדול שאפשר לתת לו לשבת לקרוא את הספר, עכשיו אז מה האמת אם עצם הלימוד עצמו הוא עצמו נותן לך שמחה אז איך יכול להיות שהשני סובל.
עכשיו אז הוא אומר שכנראה שיש פה משהו נוסף שזו לא הצורה שהיא נותנת לך את ההנאה יש פה תהליך אחר שקורה, מה התהליך הוא לא אמר אבל יש תהליך אחר שהוא זה שגורם לך ליהנות. עכשיו ההוכחה היותר גדולה זה לא למה הוא נהנה וההוא לא נהנה זה למה אותו אדם עצמו פעם אחת הוא נהנה מהדבר ופעם אחת הוא לא נהנה מהדבר, גם בן אדם עצמו נגיד הוא קונה רכב חדש נהנה עכשיו אחרי זמן מסוים הוא פחות שמח אבל רגע אבל אם זה כל כך טוב אז למה אתה רוצה למכור אותו אז הוא אומר "לא אבל אני לא אוהב את זה", רגע אבל אם אתה לא אוהב את זה אז למה שמחת בהתחלה שקנית את זה.
כאילו אם זה היה הרכב הכי טוב אם הוא מקור השמחה שלך אז למה פתאום אתה רוצה למכור אותו ואם אתה אומר "לא אני לא אוהב אותו" פתאום "לא הוא לא מעניין אותי" נגיד אז הוא לכשעצמו אין לו "ערך תזונתי" מה שנקרא אז למה מלכתחילה שמחת שקיבלת אותו, אתה מבין ביחס לאדם עצמו יש שינויים האדם עצמו נהנה לראות איזו תוכנית ואחר כך הוא לא רוצה לראות את התוכנית ואחר כך הוא הוא עוד פעם רוצה לראות את התוכנית אבל איך יכול להיות אם התוכנית הזאת מעניינת למה פתאום זה לא עניין אותך, אם זה לא עניין אותך איך פתאום זה כן עניין אותך אלא מה אולי יש משהו אחר בכלל שהוא מחליט לך מה תעשה כאילו הוא מחליט לך ממה תהנה וממה לא תהנה זה בכלל לא קשור לצורות החיצוניות. מה אתה מבין?
ש: הייתה לי שאלה כזאתי בראש אולי הסביבה משפיעה על איזושהי נקודה למשל אני רואה איזו חולצה יפה איזה אוטו יפה.
אליעד: ואז נגיד כולם אומרים זה לא יפה.
ש: ואחרי זה אני כבר לא נהנה מזה הסביבה השפיעה עלי.
אליעד: כן אבל השאלה באמת האם זאת הסביבה האם באמת זאת הסביבה למה כי יכול להיות מצבים.
ש: ממבט ראשון אני אוהב את זה ואחר כך.
אליעד: אבל איך זה יכול להיות מה אתה לא החלטי תחליט אם אתה אוהב את זה תישאר אם זה אם לא למה אתה זורק את זה, עכשיו אולי נגיד שזאת הסביבה אבל למה זה לא מחויב שזאת הסביבה כי יש מצבים שהסביבה אומרת לך על משהו שהוא לא יפה ואתה דווקא כן רוצה אותו אמרו לך נגיד הסביבה אומרת "אנחנו נגד" וזה אפילו עושה לך את זה יותר שהסביבה אומרת לך לא ואתה אומר "דווקא בא לי", יש מצבים שהסביבה אומרת "זה מאוד יפה" ואתה אומר "עזוב זה המוני מדי, לא אני רוצה משהו ייחודי כזה" אז זה לא בגלל הסביבה.
ש: אבל כל ההנאות הרגעיות האלה זה אומר בעצם שיש חוסר החלטיות מוחלט בעצם כי בן אדם לא מסתפק במשהו אחד.
אליעד: אפילו החיים לכשעצמם בן אדם נגיד כמעט עשה תאונה וניצל אז הוא שמח, למה הוא שמח כי החיים שלו ניצלו כאילו הוא מאוד רוצה לחיות אבל אפילו "המאוד רוצה" לחיות בגילאים מתבגרים לאו דווקא כשילדים מתבגרים כאילו כשאתה מתחיל להיות יותר מבוגר הרבה פעמים הרצון לחיות גם כן נעלם לך כי אתה כאילו מרגיש כבר סוג של מיצוי או משהו כזה אז מה זה בעצם אומר זה אומר שיש כאילו עוד איזושהי מערכת תת קרקעית מאחורי התחושות שהיא מנהלת לך את התחושות זה לא קשור ספציפית לדבר עצמו.
זה מה שרבי נחמן אמר "אין לו לאדם לדאוג, אם יהיו לו מעות או לא" בן אדם לא צריך לדאוג אם יהיה לו כסף או לו כי "בין כך או בין כך יבלה את ימיו בשווה" אתה בכל מקרה תרגיש אותו דבר כאילו יש בתוכך מנגנון שהוא מחליט לך מתי להיות מאושר ומתי להיות שמח וזה לא קשור ספציפית למה שיש לך או למה שאין לך. עכשיו במה זה תלוי זה תלוי במה שאתה רוצה אם אתה רוצה את הדבר טוב לך אם אתה לא רוצה אותו לא טוב לך זה בכלל לא משנה מה זה, אם אתה רוצה את הדבר טוב לך אם אתה לא רוצה את הדבר רע לך וזה בכלל לא משנה מה הדבר זה לא משנה מה הדבר אז אם אתה רוצה אותו זה טוב לך ואם אתה לא רוצה אותו זה רע לך.
עכשיו השאלה הנשאלת ומי מחליט מה אתה רוצה מי מחליט לך אם תרצה או לא תרצה אבל זה כבר עניין אחר בכל מקרה מה שהוא ניסה לומר, הוא ניסה להעביר את הפוקוס להגיד שבהתבוננות שלו הוא כאילו ראה שבסופו של דבר זאת לא בהכרח הצורה שהיא עושה את ההנאה אלא משהו תת הכרתי שהוא יוצר לך את ההנאה מהדבר לא השגת הצורה עצמה. זה מה שהתכוונת להגיד מה הבנת אתה?
ש: יש כאילו את הפעולה הצורה החיצונית שאנחנו עושים בשביל מטרה מסוימת אז בעצם לא הדבר עצמו הוא זה שנותן לו את הסיפוק אלא את זה שהוא רוצה את זה את הדבר.
אליעד: לא קודם כל זה שיש איזשהו תהליך נוסף.
ש: כן שיש תהליך נוסף והתהליך הנוסף שבאותו רגע הוא רוצה את זה.
אליעד: לדוגמה לצורך העניין כן עכשיו השאלה היא אם זה בסוף מי מחליט לך אם אתה רוצה או לא רוצה, נגיד לדוגמה יכולים לזרוק בן אדם לרחוב והוא יגיד "לא, אני רוצה את זה" יכול להיות מצב יש הומלסים שרוצים את זה אפילו אומרים להם בואו תשתכנו הוא אומר "לא רוצה אני רוצה להישאר פה אל תפריעו לי יש לי את הספסל שלי את הסדר יום אל תשבשו לי, לא רוצה עכשיו בחדר מדרגות תעלה תיכנס עזוב זה מסובך מדי" יש לו את החיים שלו אל תפריע לו עכשיו מי מחליט, יש אנשים שמתים מפחד להגיע למצב כזה עכשיו מי מחליט בסוף אם תרצה את זה או לא תרצה את זה זאת השאלה שמעניינת אותנו.
ש: כן אז כאילו יש את המערכת התת הכרתית נקרא לזה שהיא אחראית מאחורי מה היא עובדת?
אליעד: זה נדבר בנפרד טוב את זה הבנו.
050-3331-331