מה גורם לאנשים לחשוב שאחרים מתנשאים עליהם?

אליעד כהן מסביר בצורה מפורטת על התנשאות, שחצנות, גאווה ויוהרה. הוא מתחיל בדוגמה של שני אנשים, כאשר אחד מהם עומד מול המראה ואומר "מראה, מראה שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר?" והאדם ששומע אותו אומר עליו שהוא מתנשא. השאלה שאליעד מציג היא למה האדם שחושב שהאחר מתנשא מרגיש כך. התשובה שלו פשוטה: האדם שמרגיש שהאחר מתנשא, סובל בעצמו מתחושה של נחיתות, דימוי עצמי נמוך או חוסר ביטחון עצמי. כאשר אדם אחר מתפאר במשהו שאין לך, או שיש לך במידה פחותה, אתה עשוי להרגיש מאוים, ולכן תגובתך הטבעית תהיה לחשוב שהוא מתנשא.

לדוגמה, אליעד מסביר שאם אדם ברחוב יצעק "אני אלוהים", אנשים יחשבו שהוא משוגע, אבל לא יחשבו שהוא מתנשא, כי ברור להם שהוא מדבר שטויות. לעומת זאת, אם הוא יצעק "יש לי 100 מיליון שקל", אנשים יחשבו שהוא מתנשא, כי הדבר עשוי להרגיש להם כמשהו שמאיים על תחושת הערך שלהם. אם לך יש רק 100 שקלים, והאחר אומר שיש לו מיליון, זה יגרום לך להרגיש נחות. אבל אם לך יש מיליארד, והאחר מתפאר במיליון שלו, לא תרגיש מאוים ולכן לא תחשוב שהוא מתנשא, אלא אולי תרחם עליו או תתעלם.

אליעד מוסיף שכאשר אדם מתרגז על כך שאחר מתנשא או שחצן, זה קורה רק בגלל שהוא עצמו נמצא בתחושה של נחיתות כלשהי, במשהו מסוים. כי אם הוא היה מרגיש שווה או מעל האדם השני, ההתנשאות של האחר כלל לא הייתה מטרידה אותו. ההתנשאות נתפסת רק כאשר היא מאיימת על התחושה האישית שלך לגבי עצמך.

הוא ממשיך להסביר שיש גם אנשים המפגינים ענווה וצניעות באופן מוחצן, אך הם למעשה מתנשאים בתוכם פנימה, מפני שהם מנסים לשכנע את עצמם שהם טובים יותר מבחינה מוסרית או רוחנית מאחרים. לדוגמה, אדם שאומר "אני אדם צנוע" בקול רם, בעצם אומר זאת כדי להציג את עצמו כטוב יותר. אליעד מדגים זאת בסיפור שבו אדם כביכול צנוע אומר לאנשים "תדרכו עליי, לא אכפת לי", אבל עמוק בפנים הוא בעצם נהנה לחשוב על עצמו כצדיק גדול, אפילו גדול ממשה רבנו. זו צורה מתוחכמת של התנשאות.

מדוע חכם חושב שהוא טיפש, וטיפש חושב שהוא חכם?

אליעד מסביר שיש קשר ישיר בין חוכמה, טיפשות ותחושת התנשאות. אדם חכם, לטענתו, תמיד מטיל ספק בעצמו ושואל כל הזמן "אולי אני טיפש? אולי טעיתי?", ולכן הוא ממשיך ללמוד ולהתפתח. החכם יודע שיש הרבה דברים שהוא עדיין לא יודע, ולכן הוא מפקפק בעצמו, לא מניח שהוא תמיד צודק, ובוחן כל הזמן מה נכון ומה לא. לעומת זאת, הטיפש בטוח בעצמו, הוא חושב שהוא חכם ולכן לא טורח לבדוק ולחקור. הוא קופא על שמריו ולא מתפתח.

אליעד מדגים את הנקודה הזו בצורה ברורה. אם מישהו אומר לאדם טיפש: "אתה טועה במה שאמרת", הטיפש יתגונן ויאמר: "לא נכון, אני צודק". האדם החכם, לעומתו, אם יאמרו לו שהוא טועה, ישאל מיד: "למה? איך אתה יודע שאני טועה? אולי באמת טעיתי?" וכך ינסה להבין ולהשתפר. זה בדיוק מה שהופך אותו לחכם באמת, כי הוא כל הזמן מוכן לבדוק את עצמו ולתקן טעויות. מי שמרגיש שהוא כבר חכם, לעולם לא יתקדם מעבר...