איך להגיע לוודאות מוחלטת לגבי ההבדלים בין יש לאין?

אליעד כהן מסביר באופן מפורט כיצד אפשר להתמודד עם שאלות מהותיות של אמת, אחדות ההפכים, וודאות וחיפוש עצמי, ומתמקד בשאלה המרכזית: האם באמת יש הבדל בין דבר להיפוכו? הוא מציג את הרעיון של "אחדות ההפכים", לפיו ההבדלים שאנחנו רואים בין דברים, כגון טוב ורע, יש ואין, קיים ולא קיים, הם הבדלים שאנחנו יוצרים במחשבה שלנו, ולא בהכרח דברים מוחלטים שמחויבים להיות קיימים בפני עצמם.

האם באמת קיים הבדל בין טוב לרע?

אליעד מסביר שבמצב אידיאלי, בן אדם יגיע למקום שבו הוא יוכל לראות שהחלוקה שלו בין טוב לרע אינה מחויבת במציאות אלא נתונה לפרשנות האישית שלו. הוא משתמש בדוגמה של מישהו שרואה דברים כסובייקטיביים יותר מאשר אובייקטיביים, ומסביר שראייה כזו מאפשרת לאדם להבין שהטוב או הרע אינו מוחלט אלא תלוי בפרספקטיבה שלו בלבד. אם האדם יצליח לראות כך את הדברים באופן מלא, הוא יגיע למצב שאין דבר בעולם שהוא בהכרח רע או בהכרח טוב, אלא הכל נתון לפרשנות סובייקטיבית.

כיצד אפשר להגיע לחוויית האחדות בין ההפכים?

אליעד מציע שתי אסטרטגיות עיקריות:

• האסטרטגיה הראשונה היא "להיכנס לתוך הדבר", כלומר, לקחת את הדבר שמטריד אותנו ולשאול "למה אני רוצה את זה?" שוב ושוב, עד שנבין שהרצון הזה אינו מוחלט. לדוגמה, אדם שחש צורך לצאת מהבית כי הוא חושב שבביתו אין לו מספיק עניין או משמעות, צריך לבדוק היטב מדוע יש לו צורך לצאת, עד שיגלה שהצורך עצמו אינו מחויב אלא נובע מפרשנות פנימית.
• האסטרטגיה השנייה היא "להסתכל על הדבר מבחוץ", כלומר, להתבונן בבעיה שלנו מהצד ולהפוך דברים בלתי אפשריים לאפשריים. לדוגמה, הוא מדמה זאת למתאגרף שמתאמן לא רק באיגרוף אלא גם בשרירי הבטן והרגליים והכתפיים, כי הוא מבין שכדי להצליח בתחום ספציפי, צריך לפתח יכולות כלליות שמשפיעות על הכלל ולא רק על התחום הספציפי.

אליעד משתמש בדוגמה של אדם עם מגבלה פיזית, כמו אדם ללא יד, שיכול לפתח חלקים אחרים של הגוף באופן משמעותי יותר מאחרים כדי לפצות על החסר. באמצעות הדוגמה הזו הוא ממחיש את האפשרות לקחת חסרונות בחיינו ולהפוך אותם ליתרונות על ידי ראייה חדשה, או על ידי יצירת יכולות אחרות שיחפו על החוסר.

למה אנשים עדיין חווים חיסרון אם אפשר להגיע לאחדות?

אליעד מסביר שהסיבה שאנחנו מעריכים דברים או רוצים דברים היא משום שיש לנו חיסרון מסוים. הוא מדגים את זה דרך השאלה: מדוע בכלל יש דברים שאנחנו מעריכים לעומת דברים שאיננו מעריכים? התשובה היא שאנחנו יוצרים משמעות דרך ההערכה הזאת, ולכן דווקא ההערכה, שיוצרת הבדלים, היא זו שמעניקה משמעות ותחושה של חיים.

הוא מסביר שהרצון "להעריך את עצמי" או "להרגיש טוב" נובע מכך שאנחנו מבחינים בין "טוב" ל"רע" וזקוקים למשמעות כדי להרגיש חיים. אבל אם האדם יגיע לתפיסה מוחלטת של אחדות ההפכים, לא תהיה לו כבר משמעות חיובית או שלילית לשום דבר, ולכן גם לא ירגיש חיסרון. מצב זה של חוסר חיסרון מוחלט נקרא גם "מצב האחדות".

אך הוא מדגיש שרוב האנשים לא באמת רוצים את המצב הזה, כי הם נאחזים במשמעות וברגש של חיסרון, שהוא מה שמקנה להם תחושת קיום.

האם אפשר לחיות בלי להבדיל בכלל?

אליעד מציג בעיה נוספת: מצד אחד האדם רוצה להגיע למצב שבו אין שום הבדל בין דברים, כדי להשתחרר מכל החסרונות והרצונות. מצד שני, הוא מפחד לאבד את תחושת החיים, כי החוויה האנושית בנויה דווקא על הבדלים ועל תחושת המשמעות שנובעת מההבדלים האלו. הוא משתמש בדוגמה של פיקסלים בטלוויזיה, שמצד אחד הם כולם אותו הדבר, ומצד שני כל תמונה נראית שונה. הוא...