למה אנשים מספרים מידע מיותר על עצמם?

אליעד כהן מסביר שאנשים רבים מרגישים צורך בלתי נשלט לספק מידע מפורט ומיותר על עצמם במהלך שיחות עם אחרים. הוא מציג מצב שבו אדם נפגש עם אנשים חדשים, ובתוך דקות ספורות מסוגל לחשוף את כל קורות חייו, כולל פרטים אישיים ופרטים קטנים וחסרי חשיבות. אליעד מדגיש כי נטייה זו לספק מידע עודף נובעת מכך שהאדם מאמין שזה יגרום לו להרגיש טוב יותר באופן מיידי. הוא מוסיף, שלמרות שלכאורה מסירת המידע עשויה לפגוע באדם שמספר (כגון חשיפת מידע שעלול לגרום אי - נעימות או חרטה מאוחר יותר), עדיין האדם עושה זאת כי בטווח הקצר זה גורם לו תחושת הקלה, שייכות, ותחושה של ערך עצמי.

אליעד כהן ממשיך ומפרט כי הסיבה העמוקה יותר לכך שאנשים משתפים מידע שלא נשאלו עליו, היא הצורך למצוא חן בעיני האחר. המספר רוצה לעורר עניין אצל השומע, לגרום לו להתפעל ממנו, להרגיש שהוא מיוחד, או אפילו לקבל הערכה וכבוד על עצם העובדה שיש לו מידע ייחודי לספק. כאשר האדם מספר פרטים שאחרים לא יודעים, הוא ממלא עבורם חיסרון כלשהו, מה שמקנה לו תחושת כוח ושליטה חברתית. התחושה שמישהו אחר מתעניין בסיפור שלו גורמת לאדם להרגיש טוב, גם אם בדיעבד הוא יתחרט על כך שסיפר את הפרטים האלו.

מדוע יש קושי להסתיר מידע בשיחה?

בהמשך, אליעד כהן מסביר שלעתים יש קושי אמיתי להסתיר מידע או לא לשתף אותו בשיחה. לדוגמה, כאשר נשאלת שאלה פשוטה, האדם חש דחף בלתי נשלט לענות תשובה מלאה ומפורטת במקום תשובה קצרה ועניינית. הסיבה לכך היא שהאדם פוחד שהשואל או הסביבה יראו בו מישהו מסתורי, מתנשא או סנוב, או מישהו שמנסה להסתיר משהו. הוא מדגים זאת במצב שבו אדם שואל לשלומו של אדם אחר, האדם הנשאל יכול לענות בקצרה ("כן, הכל בסדר"), אך פעמים רבות הוא יעדיף לפרט יותר מדי ("כן, הכל טוב, ואתה יודע מה קרה לי היום... ?") כדי לא להיראות כאילו הוא מסתיר משהו, וכדי לגרום לשואל תחושה טובה ועניין בשיחה.

אליעד מוסיף דוגמה נוספת של מצב שבו אנשים מפחדים להיחשב כ"סנובים" או כאילו הם מסתירים מידע בכוונה, ולכן הם יעדיפו לחשוף אפילו מידע שלילי או לא רצוי. הוא מתאר מצב שבו אדם חש שאם לא ישתף במידע המבוקש, יופעל עליו לחץ חברתי, או שהוא יואשם בכך שהוא מנסה להיות טוב יותר מהאחרים. אליעד מסביר שאנשים שלא יכולים לעמוד בלחץ הזה יעדיפו לנדב מידע בקלות, גם אם הוא פוגע בהם או גורם להם להיראות פחות טוב לאחר מכן.

האם עדיף לתת תשובות ארוכות או קצרות בשיחה?

אליעד כהן מדגיש שכל סוג של תשובה שאדם נותן בשיחה משדרת משהו שונה וגורמת לתגובות אחרות אצל השומע. הוא מסביר שיש אפשרות לתת תשובות קצרות כמו "כן" או "הכל בסדר" ויש אפשרות לתת תשובות ארוכות ומפורטות מאוד. הבחירה בין סוגי התשובות אינה מקרית: אדם שבוחר לענות באריכות עושה זאת כדי לעורר יותר עניין, כדי לקבל יותר תשומת לב, או כדי להרגיש שהוא לא מסתיר שום דבר. לעומת זאת, מי שנותן תשובות קצרות מדי יכול להיחשב כאילו הוא מסתיר משהו, או שהוא לא מעוניין לשתף פעולה בשיחה, מה שעלול לגרום לשואל להתרחק או לחוש חוסר נוחות.

אליעד ממליץ להיות מודעים למניעים הפנימיים שגורמים לאנשים לספק מידע מיותר או להאריך בדיבור, ומציע שאדם ינסה לשלוט בדחף הזה, לזהות מתי כדאי לעצור את עצמו, ולשאול את עצמו האם שיתוף המידע באמת מועיל לו או שהוא רק מספק צורך רגעי של קבלת הערכה או עניין.

איך אפשר להתגבר על הצורך לחשוף מידע מיותר?

אליעד כהן מציע להכיר במודעות פנימית את הדחף לספר מידע מיותר ולנסות להשתיק אותו. הוא ממליץ לאדם לשאול את עצמו: האם באמת חייבים לאהוב אותי? האם אני חייב לקבל פירגון תמידי? האם באמת אסון אם יחשבו עלי שאני מסתיר משהו או שאני קצת מסתורי? עצם ההכרה באפשרות שאולי אין חובה מוחלטת להיות תמיד פתוח ומעניין, מאפשרת לאדם לבחור מתי לשתף מידע ומתי לשמור אותו לעצמו.

אליעד מסכם כי המודעות לכך שלכל תשובה יש משמעות והשפעה שונה מאפשרת לאדם לשלוט בצורה טובה יותר על מה שהוא בוחר להגיד ומה שלא, ומדגיש שהיכולת לבחור מתי ואיך לחשוף מידע היא חלק חשוב בניהול תקשורת אפקטיבית ומוצלחת.