וגם אם האדם יעלה לשמים וירד לארץ, הוא ימשיך לחוות תחושה של חוסר סיפוק ושל ריקנות קיומית, כל זמן שהוא לא מבין את המציאות בשלמות. והדברים האלו, הם האמת לאמיתה. וכל אחד שמתבונן על האמת הפנימית שלו מתוך ישוב הדעת, הוא יודה על האמת, שהכל זאת האמת לאמיתה ככתבה וכלשונה.
וממילא זה אומר, שהחשיבה החיובית היא שקר גדול. משום שהיא יוצרת אצל האדם הטעייה ואשליה, שכאילו אם הוא ישיג את המטרות שלו, אז הוא יהיה מאושר. אך זהו כמובן שקר כ"כ גדול, עד שרוב בני האדם בעולם חיים בתוך השקר הזה. והחשיבה החיובית היא ההפך של האמת.
כי האמת צריכה להיאמר, והאמת נאמרה, והיא, שחשיבה חיובית לא מביאה אושר. ולא רק שהיא לא מביאה אושר, אלא שהיא מרחיקה את האדם מהאושר האמיתי. על ידי זה שהיא גורמת לו לחיות באשליה ובשקר, שכאילו אם הוא ישיג את מה שהוא רוצה, אז הוא יהיה מאושר. למרות שמצד האמת אין הדבר כך.
ונמצא אם כן, כי החשיבה החיובית, לא רק שהיא לא מקרבת את האדם אל האושר, אלא שהיא גם מרחיקה אותו מהאושר. וכפי שביארתי, שככל שיותר אנשים בעולם חושבים בחשיבה חיובית, כך רמת הדיכאון בעולם עולה. משום שכולם לאט לאט מגלים את השקר של החשיבה החיובית.
והפיתרון יבוא בהמשך.
אבל בחשיבה החיובית יש שקר נוסף. והוא, שלא רק שהיא לא מובילה את האדם אל האושר אלא מרחיקה את האדם מהאושר, אלא שבנוסף, היא גם יוצרת לאדם לא פחות סבל מאשר תועלת. כי יש אמת ויש חשיבה חיובית. והאמת, לא צריכה להיות חיובית או שלילית, אלא היא אמת.
וכאשר האדם נצמד רק אל האמת, ממילא הוא לא צריך לא חשיבה חיובית ולא חשיבה שלילית, אלא האדם חי, אך ורק על פי האמת בלבד. ועל ידי זה האדם חי חיים טובים באמת.
כי כאשר יש לאדם איזו מטרה שאותה הוא רוצה להשיג, מי שהוא חושב בחשיבה אמיתית ע"פ האמת, הוא בודק ומברר רק את האמת, האם הוא יכול או לא יכול להשיג את המטרה שלו. וכאשר קורה לאדם איזה דבר נגד רצונו, מי שהוא חי על פי האמת ומי שהוא מבין את המציאות באמת, הוא יודע ומבין מדוע הדבר הזה קרה לו, וממילא הוא מרגיש שלמות עצמית אמיתית, עם מה שקרה לו.
אבל מי שהוא רחוק מהאמת, ומי שלא מבין את המציאות באמת, אז כאשר הוא צריך להשיג איזו מטרה, אין לו מושג האם הוא יכול או לא יכול להשיג את המטרה הזאת. ומאחר שאין לאדם מושג האם הוא יכול או לא יכול להשיג את המטרה שלו, אז האדם מתקשה לקבל החלטה מה לעשות. וכל זה, רק משום שהאדם רחוק מהאמת והאדם לא יודע איך לקבל החלטות.
כי מי שהוא מחובר לאמת בשלמות, הוא יודע את הדרך איך לקבל החלטות בכל תחום. כי יש דרך בדוקה ומדויקת איך לקבל החלטות. והדרך היא ע"פ הבנת המציאות בשלמות. שאז האדם יודע בכל מצב, לפי מה הוא צריך לקבל החלטות. אבל כאשר האדם לא מבין את המציאות בשלמות, אז קשה לו לקבל החלטות. ואז האדם מרגיש סוג של מצוקה, שאין לו מושג מה לעשות.
ואז באים יועצי השקר של החשיבה החיובית, ומעודדים את האדם להאמין בעצמו ולחזק את הביטחון העצמי שלו, ולחשוב חיובי, ולשכנע את עצמו, שהוא כן יכול לעשות את הדבר, שאותו הוא לא באמת יודע, האם הוא יכול או לא יכול לעשות אותו.
וכאשר האדם הולך אחרי החשיבה החיובית השקרית הזו, אז אכן לפעמים הוא בטעות מכוון אל האמת. דהיינו, לפעמים בטעות האדם חושב את האמת שהוא כן יכול להשיג את המטרה, כאשר אכן זו האמת שהוא כן יכול להשיג את המטרה.
כי כאשר יש לאדם התלבטות, האם הוא יכול להשיג או לא יכול להשיג איזו מטרה, אז מצד האמת, ישנם מצבים שבהם הוא כן יכול להשיג את המטרה שלו. וכאשר האדם רחוק מהאמת ולא יודע מה עליו לעשות כאשר הוא לא יודע מהי היכולת שלו, אז כאשר האדם חושב בחשיבה חיובית, אז לפעמים הוא מכוון אל האמת, והוא מנסה להשיג את מה שהוא יכול להשיג מצד האמת, ואז האדם חושב שהחשיבה החיובית עזרה לו.
למרות שאם היה לאדם שיקול דעת ושכל ישר, הוא היה יודע איך לקבל החלטות הרבה יותר טובות, גם בלי חשיבה חיובית. והחשיבה החיובית טובה, בדיוק כמו כל אמונה טפלה אחרת. שאם תאמין שאתה יכול, אז תצליח. וזה נכון, בדיוק כמו כל אמונה טפלה ושקרית אחרת שיש בעולם. כי מי יכול להתחייב לאדם שהוא אכן יכול להשיג את כל מה שהוא רוצה?
ואם יחשבו כל חכמי העולם בחשיבה חיובית, שלא יהיה יותר מוות בעולם, האם זה יעזור להם?! ברור שלא. וכיו"ב ניתן להביא דוגמאות שונות ולהראות את השקר של החשיבה החיובית. וזה בעצם השקר השני של החשיבה החיובית. כי לפעמים מצד האמת, האדם לא יכול להשיג את המטרה שלו. כי לא כל אחד יכול לעשות ולהשיג כל דבר.
והחשיבה החיובית, לפעמים יוצרת שקר אצל האדם וממילא גורמת לו לסבול. כי כאשר האדם לא באמת יכול להשיג את המטרה שלו, והאדם הזה חושב בחשיבה חיובית ומשקר את עצמו, שהוא כן יכול להשיג את המטרה שלו, הרי שהחשיבה החיובית הזאת, רק גרמה לאדם לסבול. משום שהיא יוצרת התנגשות, בין האדם לבין האמת של המציאות, שלפיה, האדם לא באמת יכול להשיג את המטרה שלו.
וכמו שהחשיבה החיובית יוצרת לפעמים לאדם הצלחה, על ידי זה שהיא גורמת לאדם לחשוב את האמת, שהוא יכול להשיג את מה שהוא אכן יכול להשיג מצד האמת, הרי שמהצד השני החשיבה החיובית יוצרת גם סבל, בכל אותם מקרים שבהם האדם לא יכול מצד האמת להשיג את המטרה שלו.
ונמצא אם כן, כי לחשיבה החיובית יש שני שקרים ושני חסרונות. והחיסרון והשקר הראשון של החשיבה החיובית, הוא, שהיא לא תמיד עובדת. וממילא היא יוצרת אצל האדם סבל, כאשר היא לא תואמת את היכולות האמיתיות של האדם.
אבל יש גם את השקר הגדול יותר, והוא, שבכל מקרה גם אם החשיבה החיובית הייתה תמיד עובדת, גם אז היא לא הייתה הופכת את האדם להיות מאושר. ובכלל זה נכנסות כל השיטות הרוחניות בעולם, שגם אם האדם היה מצליח להשיג את מה שאותה שיטה רוחנית אמורה להשיג עבורו, גם אז בוודאות שהאדם לא היה מאושר.
ולא רק שהאדם לא יהיה מאושר אם הוא ישיג את מה שהוא רוצה, אלא שבוודאות, מי שיחשוב חיובי וישיג את כל המטרות שלו, הרי שלא רק שהוא לא יהיה מאושר, אלא שהוא יצליח להגיע לשיא הדיכאון האפשרי. כי כנ"ל, ככל שיש בעולם יותר חשיבה חיובית וכיו"ב, כך רמת הדיכאון עולה.
כי כאשר האדם עוד לא השיג את כל המטרות שלו, אז נדמה לאדם שאם הוא ישיג את המטרות שלו, אז הוא יהיה מאושר. ואז אשליית ושקר החשיבה החיובית נכנסת לפעולה, ומעודדת את האדם לחשוב חיובי כדי להשיג את המטרות שלו. ולאדם נדמה שאם הוא ישיג את המטרות שלו, אז הוא יהיה מאושר.
אבל כאשר האדם מגיע לסוף הדרך של החשיבה החיובית, דהיינו, כאשר האדם מצליח להשיג את המטרות שלו עם החשיבה החיובית, אז האדם פתאום מגלה את השקר שבו הוא חי ושאחריו הוא הלך שולל. כי האדם מגלה שגם עכשיו אחרי שיש לו את כל מה שיש לו, גם עכשיו הוא לא מאושר. והאדם קולט את גודל הריקנות הקיומית שלו, שהוא בעצם חי ללא מטרה ברורה.
כי כל זמן שנדמה לאדם שאם הוא ישיג את המטרות שלו אז הוא יהיה מאושר, הרי שיש לאדם מטרה בחיים להשיג את המטרות שלו ולהיות מאושר. אבל כאשר האדם מגיע לקצה הדרך, וקולט שבעצם גם עכשיו הוא לא מאושר, הרי שאז האדם נכנס לדיכאון, יותר גדול מכל מה שהוא הכיר אי פעם.
ובכך נכללות גם כל השיטות הרוחניות שיש בעולם. כי לכל שיטה יש את השקר שלה. ובכל שיטה ושיטה נדמה לאדם שאם הוא יצליח להשיג את המטרה הסופית, אז הוא יהיה מאושר. אבל האושר, הוא עניין אחר לגמרי. כי האושר הוא הבנה שלמה של המציאות. וזה דבר שאותו שום שיטה בעולם לא מציעה ולא מסוגלת להציע לאדם.
משום, שלהבין את המציאות בשלמות, פירושו שעל האדם להבין את התכלית הסופית ואת המטרה האמיתית שלשמה קורים כל הדברים בעולם. דהיינו, על האדם להבין את התכלית של כל המציאות. וזה דבר שהוא אינו אפשרי להבין אותו מבחינה לוגית.
כי בכל פעם שהאדם יבין ויגדיר שדבר כלשהו הוא התכלית שלשמה הכל קיים, הרי שתמיד יהיה ניתן לשאול, ומה התכלית של אותה התכלית. ובכל פעם שהאדם יגדיר איזו סיבה כלשהי מדוע כל האירועים מתרחשים, תמיד יהיה ניתן לשאול, ומה הסיבה של הסיבה.
וכל זמן שהאדם לא מבין את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, דהיינו, הסיבה שנמצאת בהתחלת שרשרת הסיבה והתוצאה שיש בעולם, הרי שהאדם עוד לא מתחיל להבין כלל את המציאות. כי האדם יכול להעלות השערות שונות מהי המטרה שלשמה הכל קיים. אבל אין לאדם והאדם גם לא יכול למצוא הסבר, מהי המטרה שלשמה המטרה עצמה קיימת.
כי נניח לדוגמה שהמטרה היא לעשות טוב. אבל עדיין יש לשאול, מהי הסיבה שלשמה קיימת המטרה עצמה לעשות טוב? ואיך בכלל נוצרה הסיבה הראשונה שהחליטה שצריך לעשות טוב?
ונוסיף על כך קושי נוסף, והוא שלא מספיק שהאדם ימציא איזו סיבה שבגללה נדמה לו שהאירועים מתרחשים, אלא שהאדם צריך להבין גם כיצד הסיבה הזאת באה לידי ביטוי בכל דבר ודבר שקורה בעולם.
אם לדוגמה נאמר שהתכלית של העולם היא כדי לעשות טוב, הרי שממילא השאלה המתבקשת היא, אם כן מדוע יש בעולם גם רע? ולא שייך לומר, שיש רע כדי שיהיה טוב. כי זה עדיין לא עונה למה בכלל מראש המציאו את הרע. כי אחרי שכבר יש רע, אז אפשר לומר שיש רע כדי לקרב את האדם אל הטוב. אבל מלכתחילה אם המטרה הייתה לעשות רק טוב, אז מלכתחילה למה בכלל הומצא המושג של הרע?!
וכל מי שנותן הסבר כלשהו מהי הסיבה הראשונה, עליו גם להסביר באמצעות זה את כל האירועים שיש בעולם. כי יש בעולם שלנו מערכות חוקים שונות. כגון לדוגמה חוקי הפיזיקה או חוקי הכלכלה או החוקים החברתיים וכיו"ב. וכאשר האדם אומר שהסיבה הראשונה היא דבר כלשהו, עכשיו על האדם להסביר גם, כיצד הסיבה הזאת באה לידי ביטוי בכל האירועים שהתרחשו אחריה.
דהיינו, כי לכל דבר יש סיבה. ולחוקי הפיזיקה לדוגמה, גם להם יש סיבה. ואם האדם אומר שהסיבה שבגללה המציאות קיימת היא כדי לעשות טוב, עכשיו על האדם להסביר גם, כיצד הסיבה הזאת של לעשות טוב שבגללה הכל קיים, כיצד היא גרמה לכך שחוקי הפיזיקה יהיו דווקא כפי מה שהם, ושחוקי חינוך הילדים, ושחוקי ההתנהגות של בעלי החיים, ושכל שאר מערכות החוקים בעולם, יהיו כפי מה שהם.
כי הסיבה הראשונה פירושה, השכל שלפיו כל הדברים בעולם מתנהלים. כי יש שכל אחד שלפיו כל הדברים כולם מתנהלים. ולהבין את הסיבה הראשונה, פירושו להבין את השכל האחד שהוא זה שקובע את החוקיות של כל האירועים שיש בעולם דווקא בצורה שבה הם באותו הרגע.
כי השכל הזה בא לידי ביטוי בכל דבר ודבר שיש בעולם. ורק החכם האמיתי שמבין את השכל של המציאות, רק הוא מבין את הסיבה שבגללה כל דבר בעולם הוא כפי מה שהוא. ועל ידי זה החכם האמיתי חי חיים טובים באמת, על ידי זה שהוא מבין את הסיבה של כל דבר. ולכן רק חכם אמיתי, רק הוא מאושר באמת.
וכפי שאמרנו, שכל שכזה, אותו אין לאף אחת מהשיטות הרוחניות למכור. משום שהן עצמן לא הגיעו לשכל הזה כלל. כי מבחינה לוגית אין דרך להבין את השכל ואת חוק העל ואת החוק הראשון של המציאות. כי כל חוק וכל כלל שנגדיר שהוא הכלל שלפיו הכל פועל, תמיד נוכל לשאול, מהו הכלל שלפיו הכלל הזה עצמו פועל. וכך הלאה עד אין סוף.
וחכמי החכמים בעולם, וגדולי המורים הרוחניים, וגדולי הפילוסופים והמדענים, וטובי המוחות בעולם, אף אחד לא יכול מבחינה לוגית להגדיר מהו החוק הראשון של כל החוקים שלפיו הכל עובד. כי תמיד הוא יצטרך להסביר גם, מהו החוק שלפיו החוק עצמו קיים, וכך הלאה.
אבל, יש חכם אמיתי, שהוא יודע את האמת ואת השכל של המציאות. והוא עוזר מטובו לבני האדם בעולם, שגם הם ישיגו את השכל הגדול שיאפשר להם להבין את המציאות בשלמות ולהיות מאושרים באמת. ומאחר שכדי להבין את המציאות צריך שכל מאוד גדול, לכן החכם האמיתי עוטף עבור האדם את הדרך להשיג את היכולת להבין את המציאות, בכל העצות שהוא נותן ובכל השכל שהוא מגלה.
והעצה היעוצה עבור האדם איך להבין את המציאות בשלמות ואיך להגיע לשכל כ"כ גדול שבו יכול האדם להבין את החוק הראשון והאין סופי של המציאות, היא על ידי זה שהאדם יחפש את האמת בכל דרכיו. ואין צורך לא בחשיבה חיובית ולא בחשיבה שלילית, כי שתיהן טובות ורעות באותה המידה בדיוק.
והחכם האמיתי שהגיע לסוף הדרך, הוא יודע את האמת לגבי איך יכול האדם להגיע אל האושר, והוא יודע, שמצד האמת הדרך היחידה להגיע אל האמת, היא על ידי זה שהאדם מחפש תמיד רק את האמת, בלי לשקר את עצמו בשקר חיובי או שלילי כלשהו.
ולחפש את האמת פירושו, שבכל תחום של האדם בחייו, על האדם להתרגל לשאול שאלות שינסו לעזור לו להבין טוב יותר את מה שהוא עושה ואת מה שקורה לו. והאמת היא, בעצם ראיית והבנת המציאות כפי מה שהיא. והבנה נוצרת על ידי שאלות ותשובות. כי האדם שואל איזו שאלה על כל נושא בעולם, ואז האדם מגיע לאיזו תשובה, ועל ידי זה האדם מקבל שכל חדש והבנה חדשה של המציאות. עד שבסופו של דבר האדם מגיע אל הבנה שלמה של המציאות.
ויש גם את העצות של החכם האמיתי, שהן עוזרות לאדם בדרך החשיבה שלו. כי מי שרוצה לקצר עבור עצמו את הדרך, עליו לחפש חכם אמיתי גדול כ"כ שמבין את כל המציאות בשלמות, ועליו לנסות לחבר את עצמו לשכל של החכם האמיתי, ודרכו יכול האדם להתקרב אל השכל המציאות מהר יותר, ולהפוך להיות חכם אמיתי בעצמו. ועל ידי זה להיות מאושר באמת.
וממילא זה אומר, שהחשיבה החיובית היא שקר גדול. משום שהיא יוצרת אצל האדם הטעייה ואשליה, שכאילו אם הוא ישיג את המטרות שלו, אז הוא יהיה מאושר. אך זהו כמובן שקר כ"כ גדול, עד שרוב בני האדם בעולם חיים בתוך השקר הזה. והחשיבה החיובית היא ההפך של האמת.
כי האמת צריכה להיאמר, והאמת נאמרה, והיא, שחשיבה חיובית לא מביאה אושר. ולא רק שהיא לא מביאה אושר, אלא שהיא מרחיקה את האדם מהאושר האמיתי. על ידי זה שהיא גורמת לו לחיות באשליה ובשקר, שכאילו אם הוא ישיג את מה שהוא רוצה, אז הוא יהיה מאושר. למרות שמצד האמת אין הדבר כך.
ונמצא אם כן, כי החשיבה החיובית, לא רק שהיא לא מקרבת את האדם אל האושר, אלא שהיא גם מרחיקה אותו מהאושר. וכפי שביארתי, שככל שיותר אנשים בעולם חושבים בחשיבה חיובית, כך רמת הדיכאון בעולם עולה. משום שכולם לאט לאט מגלים את השקר של החשיבה החיובית.
והפיתרון יבוא בהמשך.
אבל בחשיבה החיובית יש שקר נוסף. והוא, שלא רק שהיא לא מובילה את האדם אל האושר אלא מרחיקה את האדם מהאושר, אלא שבנוסף, היא גם יוצרת לאדם לא פחות סבל מאשר תועלת. כי יש אמת ויש חשיבה חיובית. והאמת, לא צריכה להיות חיובית או שלילית, אלא היא אמת.
וכאשר האדם נצמד רק אל האמת, ממילא הוא לא צריך לא חשיבה חיובית ולא חשיבה שלילית, אלא האדם חי, אך ורק על פי האמת בלבד. ועל ידי זה האדם חי חיים טובים באמת.
כי כאשר יש לאדם איזו מטרה שאותה הוא רוצה להשיג, מי שהוא חושב בחשיבה אמיתית ע"פ האמת, הוא בודק ומברר רק את האמת, האם הוא יכול או לא יכול להשיג את המטרה שלו. וכאשר קורה לאדם איזה דבר נגד רצונו, מי שהוא חי על פי האמת ומי שהוא מבין את המציאות באמת, הוא יודע ומבין מדוע הדבר הזה קרה לו, וממילא הוא מרגיש שלמות עצמית אמיתית, עם מה שקרה לו.
אבל מי שהוא רחוק מהאמת, ומי שלא מבין את המציאות באמת, אז כאשר הוא צריך להשיג איזו מטרה, אין לו מושג האם הוא יכול או לא יכול להשיג את המטרה הזאת. ומאחר שאין לאדם מושג האם הוא יכול או לא יכול להשיג את המטרה שלו, אז האדם מתקשה לקבל החלטה מה לעשות. וכל זה, רק משום שהאדם רחוק מהאמת והאדם לא יודע איך לקבל החלטות.
כי מי שהוא מחובר לאמת בשלמות, הוא יודע את הדרך איך לקבל החלטות בכל תחום. כי יש דרך בדוקה ומדויקת איך לקבל החלטות. והדרך היא ע"פ הבנת המציאות בשלמות. שאז האדם יודע בכל מצב, לפי מה הוא צריך לקבל החלטות. אבל כאשר האדם לא מבין את המציאות בשלמות, אז קשה לו לקבל החלטות. ואז האדם מרגיש סוג של מצוקה, שאין לו מושג מה לעשות.
ואז באים יועצי השקר של החשיבה החיובית, ומעודדים את האדם להאמין בעצמו ולחזק את הביטחון העצמי שלו, ולחשוב חיובי, ולשכנע את עצמו, שהוא כן יכול לעשות את הדבר, שאותו הוא לא באמת יודע, האם הוא יכול או לא יכול לעשות אותו.
וכאשר האדם הולך אחרי החשיבה החיובית השקרית הזו, אז אכן לפעמים הוא בטעות מכוון אל האמת. דהיינו, לפעמים בטעות האדם חושב את האמת שהוא כן יכול להשיג את המטרה, כאשר אכן זו האמת שהוא כן יכול להשיג את המטרה.
כי כאשר יש לאדם התלבטות, האם הוא יכול להשיג או לא יכול להשיג איזו מטרה, אז מצד האמת, ישנם מצבים שבהם הוא כן יכול להשיג את המטרה שלו. וכאשר האדם רחוק מהאמת ולא יודע מה עליו לעשות כאשר הוא לא יודע מהי היכולת שלו, אז כאשר האדם חושב בחשיבה חיובית, אז לפעמים הוא מכוון אל האמת, והוא מנסה להשיג את מה שהוא יכול להשיג מצד האמת, ואז האדם חושב שהחשיבה החיובית עזרה לו.
למרות שאם היה לאדם שיקול דעת ושכל ישר, הוא היה יודע איך לקבל החלטות הרבה יותר טובות, גם בלי חשיבה חיובית. והחשיבה החיובית טובה, בדיוק כמו כל אמונה טפלה אחרת. שאם תאמין שאתה יכול, אז תצליח. וזה נכון, בדיוק כמו כל אמונה טפלה ושקרית אחרת שיש בעולם. כי מי יכול להתחייב לאדם שהוא אכן יכול להשיג את כל מה שהוא רוצה?
ואם יחשבו כל חכמי העולם בחשיבה חיובית, שלא יהיה יותר מוות בעולם, האם זה יעזור להם?! ברור שלא. וכיו"ב ניתן להביא דוגמאות שונות ולהראות את השקר של החשיבה החיובית. וזה בעצם השקר השני של החשיבה החיובית. כי לפעמים מצד האמת, האדם לא יכול להשיג את המטרה שלו. כי לא כל אחד יכול לעשות ולהשיג כל דבר.
והחשיבה החיובית, לפעמים יוצרת שקר אצל האדם וממילא גורמת לו לסבול. כי כאשר האדם לא באמת יכול להשיג את המטרה שלו, והאדם הזה חושב בחשיבה חיובית ומשקר את עצמו, שהוא כן יכול להשיג את המטרה שלו, הרי שהחשיבה החיובית הזאת, רק גרמה לאדם לסבול. משום שהיא יוצרת התנגשות, בין האדם לבין האמת של המציאות, שלפיה, האדם לא באמת יכול להשיג את המטרה שלו.
וכמו שהחשיבה החיובית יוצרת לפעמים לאדם הצלחה, על ידי זה שהיא גורמת לאדם לחשוב את האמת, שהוא יכול להשיג את מה שהוא אכן יכול להשיג מצד האמת, הרי שמהצד השני החשיבה החיובית יוצרת גם סבל, בכל אותם מקרים שבהם האדם לא יכול מצד האמת להשיג את המטרה שלו.
ונמצא אם כן, כי לחשיבה החיובית יש שני שקרים ושני חסרונות. והחיסרון והשקר הראשון של החשיבה החיובית, הוא, שהיא לא תמיד עובדת. וממילא היא יוצרת אצל האדם סבל, כאשר היא לא תואמת את היכולות האמיתיות של האדם.
אבל יש גם את השקר הגדול יותר, והוא, שבכל מקרה גם אם החשיבה החיובית הייתה תמיד עובדת, גם אז היא לא הייתה הופכת את האדם להיות מאושר. ובכלל זה נכנסות כל השיטות הרוחניות בעולם, שגם אם האדם היה מצליח להשיג את מה שאותה שיטה רוחנית אמורה להשיג עבורו, גם אז בוודאות שהאדם לא היה מאושר.
ולא רק שהאדם לא יהיה מאושר אם הוא ישיג את מה שהוא רוצה, אלא שבוודאות, מי שיחשוב חיובי וישיג את כל המטרות שלו, הרי שלא רק שהוא לא יהיה מאושר, אלא שהוא יצליח להגיע לשיא הדיכאון האפשרי. כי כנ"ל, ככל שיש בעולם יותר חשיבה חיובית וכיו"ב, כך רמת הדיכאון עולה.
כי כאשר האדם עוד לא השיג את כל המטרות שלו, אז נדמה לאדם שאם הוא ישיג את המטרות שלו, אז הוא יהיה מאושר. ואז אשליית ושקר החשיבה החיובית נכנסת לפעולה, ומעודדת את האדם לחשוב חיובי כדי להשיג את המטרות שלו. ולאדם נדמה שאם הוא ישיג את המטרות שלו, אז הוא יהיה מאושר.
אבל כאשר האדם מגיע לסוף הדרך של החשיבה החיובית, דהיינו, כאשר האדם מצליח להשיג את המטרות שלו עם החשיבה החיובית, אז האדם פתאום מגלה את השקר שבו הוא חי ושאחריו הוא הלך שולל. כי האדם מגלה שגם עכשיו אחרי שיש לו את כל מה שיש לו, גם עכשיו הוא לא מאושר. והאדם קולט את גודל הריקנות הקיומית שלו, שהוא בעצם חי ללא מטרה ברורה.
כי כל זמן שנדמה לאדם שאם הוא ישיג את המטרות שלו אז הוא יהיה מאושר, הרי שיש לאדם מטרה בחיים להשיג את המטרות שלו ולהיות מאושר. אבל כאשר האדם מגיע לקצה הדרך, וקולט שבעצם גם עכשיו הוא לא מאושר, הרי שאז האדם נכנס לדיכאון, יותר גדול מכל מה שהוא הכיר אי פעם.
ובכך נכללות גם כל השיטות הרוחניות שיש בעולם. כי לכל שיטה יש את השקר שלה. ובכל שיטה ושיטה נדמה לאדם שאם הוא יצליח להשיג את המטרה הסופית, אז הוא יהיה מאושר. אבל האושר, הוא עניין אחר לגמרי. כי האושר הוא הבנה שלמה של המציאות. וזה דבר שאותו שום שיטה בעולם לא מציעה ולא מסוגלת להציע לאדם.
משום, שלהבין את המציאות בשלמות, פירושו שעל האדם להבין את התכלית הסופית ואת המטרה האמיתית שלשמה קורים כל הדברים בעולם. דהיינו, על האדם להבין את התכלית של כל המציאות. וזה דבר שהוא אינו אפשרי להבין אותו מבחינה לוגית.
כי בכל פעם שהאדם יבין ויגדיר שדבר כלשהו הוא התכלית שלשמה הכל קיים, הרי שתמיד יהיה ניתן לשאול, ומה התכלית של אותה התכלית. ובכל פעם שהאדם יגדיר איזו סיבה כלשהי מדוע כל האירועים מתרחשים, תמיד יהיה ניתן לשאול, ומה הסיבה של הסיבה.
וכל זמן שהאדם לא מבין את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, דהיינו, הסיבה שנמצאת בהתחלת שרשרת הסיבה והתוצאה שיש בעולם, הרי שהאדם עוד לא מתחיל להבין כלל את המציאות. כי האדם יכול להעלות השערות שונות מהי המטרה שלשמה הכל קיים. אבל אין לאדם והאדם גם לא יכול למצוא הסבר, מהי המטרה שלשמה המטרה עצמה קיימת.
כי נניח לדוגמה שהמטרה היא לעשות טוב. אבל עדיין יש לשאול, מהי הסיבה שלשמה קיימת המטרה עצמה לעשות טוב? ואיך בכלל נוצרה הסיבה הראשונה שהחליטה שצריך לעשות טוב?
ונוסיף על כך קושי נוסף, והוא שלא מספיק שהאדם ימציא איזו סיבה שבגללה נדמה לו שהאירועים מתרחשים, אלא שהאדם צריך להבין גם כיצד הסיבה הזאת באה לידי ביטוי בכל דבר ודבר שקורה בעולם.
אם לדוגמה נאמר שהתכלית של העולם היא כדי לעשות טוב, הרי שממילא השאלה המתבקשת היא, אם כן מדוע יש בעולם גם רע? ולא שייך לומר, שיש רע כדי שיהיה טוב. כי זה עדיין לא עונה למה בכלל מראש המציאו את הרע. כי אחרי שכבר יש רע, אז אפשר לומר שיש רע כדי לקרב את האדם אל הטוב. אבל מלכתחילה אם המטרה הייתה לעשות רק טוב, אז מלכתחילה למה בכלל הומצא המושג של הרע?!
וכל מי שנותן הסבר כלשהו מהי הסיבה הראשונה, עליו גם להסביר באמצעות זה את כל האירועים שיש בעולם. כי יש בעולם שלנו מערכות חוקים שונות. כגון לדוגמה חוקי הפיזיקה או חוקי הכלכלה או החוקים החברתיים וכיו"ב. וכאשר האדם אומר שהסיבה הראשונה היא דבר כלשהו, עכשיו על האדם להסביר גם, כיצד הסיבה הזאת באה לידי ביטוי בכל האירועים שהתרחשו אחריה.
דהיינו, כי לכל דבר יש סיבה. ולחוקי הפיזיקה לדוגמה, גם להם יש סיבה. ואם האדם אומר שהסיבה שבגללה המציאות קיימת היא כדי לעשות טוב, עכשיו על האדם להסביר גם, כיצד הסיבה הזאת של לעשות טוב שבגללה הכל קיים, כיצד היא גרמה לכך שחוקי הפיזיקה יהיו דווקא כפי מה שהם, ושחוקי חינוך הילדים, ושחוקי ההתנהגות של בעלי החיים, ושכל שאר מערכות החוקים בעולם, יהיו כפי מה שהם.
כי הסיבה הראשונה פירושה, השכל שלפיו כל הדברים בעולם מתנהלים. כי יש שכל אחד שלפיו כל הדברים כולם מתנהלים. ולהבין את הסיבה הראשונה, פירושו להבין את השכל האחד שהוא זה שקובע את החוקיות של כל האירועים שיש בעולם דווקא בצורה שבה הם באותו הרגע.
כי השכל הזה בא לידי ביטוי בכל דבר ודבר שיש בעולם. ורק החכם האמיתי שמבין את השכל של המציאות, רק הוא מבין את הסיבה שבגללה כל דבר בעולם הוא כפי מה שהוא. ועל ידי זה החכם האמיתי חי חיים טובים באמת, על ידי זה שהוא מבין את הסיבה של כל דבר. ולכן רק חכם אמיתי, רק הוא מאושר באמת.
וכפי שאמרנו, שכל שכזה, אותו אין לאף אחת מהשיטות הרוחניות למכור. משום שהן עצמן לא הגיעו לשכל הזה כלל. כי מבחינה לוגית אין דרך להבין את השכל ואת חוק העל ואת החוק הראשון של המציאות. כי כל חוק וכל כלל שנגדיר שהוא הכלל שלפיו הכל פועל, תמיד נוכל לשאול, מהו הכלל שלפיו הכלל הזה עצמו פועל. וכך הלאה עד אין סוף.
וחכמי החכמים בעולם, וגדולי המורים הרוחניים, וגדולי הפילוסופים והמדענים, וטובי המוחות בעולם, אף אחד לא יכול מבחינה לוגית להגדיר מהו החוק הראשון של כל החוקים שלפיו הכל עובד. כי תמיד הוא יצטרך להסביר גם, מהו החוק שלפיו החוק עצמו קיים, וכך הלאה.
אבל, יש חכם אמיתי, שהוא יודע את האמת ואת השכל של המציאות. והוא עוזר מטובו לבני האדם בעולם, שגם הם ישיגו את השכל הגדול שיאפשר להם להבין את המציאות בשלמות ולהיות מאושרים באמת. ומאחר שכדי להבין את המציאות צריך שכל מאוד גדול, לכן החכם האמיתי עוטף עבור האדם את הדרך להשיג את היכולת להבין את המציאות, בכל העצות שהוא נותן ובכל השכל שהוא מגלה.
והעצה היעוצה עבור האדם איך להבין את המציאות בשלמות ואיך להגיע לשכל כ"כ גדול שבו יכול האדם להבין את החוק הראשון והאין סופי של המציאות, היא על ידי זה שהאדם יחפש את האמת בכל דרכיו. ואין צורך לא בחשיבה חיובית ולא בחשיבה שלילית, כי שתיהן טובות ורעות באותה המידה בדיוק.
והחכם האמיתי שהגיע לסוף הדרך, הוא יודע את האמת לגבי איך יכול האדם להגיע אל האושר, והוא יודע, שמצד האמת הדרך היחידה להגיע אל האמת, היא על ידי זה שהאדם מחפש תמיד רק את האמת, בלי לשקר את עצמו בשקר חיובי או שלילי כלשהו.
ולחפש את האמת פירושו, שבכל תחום של האדם בחייו, על האדם להתרגל לשאול שאלות שינסו לעזור לו להבין טוב יותר את מה שהוא עושה ואת מה שקורה לו. והאמת היא, בעצם ראיית והבנת המציאות כפי מה שהיא. והבנה נוצרת על ידי שאלות ותשובות. כי האדם שואל איזו שאלה על כל נושא בעולם, ואז האדם מגיע לאיזו תשובה, ועל ידי זה האדם מקבל שכל חדש והבנה חדשה של המציאות. עד שבסופו של דבר האדם מגיע אל הבנה שלמה של המציאות.
ויש גם את העצות של החכם האמיתי, שהן עוזרות לאדם בדרך החשיבה שלו. כי מי שרוצה לקצר עבור עצמו את הדרך, עליו לחפש חכם אמיתי גדול כ"כ שמבין את כל המציאות בשלמות, ועליו לנסות לחבר את עצמו לשכל של החכם האמיתי, ודרכו יכול האדם להתקרב אל השכל המציאות מהר יותר, ולהפוך להיות חכם אמיתי בעצמו. ועל ידי זה להיות מאושר באמת.
050-3331-331