לרצות את הרע, ליהנות מהסבל, לאהוב את הרע, לשנוא את הרע, רוצה להרגיש רע, רוצה להרגיש טוב, למה אדם סובל
איך אפשר לרצות את הרע?
אליעד מתחיל את ההסבר בשאלה נפוצה: איך אפשר לרצות את הרע כשקורה לך דבר רע? הוא טוען שברוב המקרים, התשובה הראשונית של האדם היא שאי אפשר לרצות את הרע, ואף מציע לקבל את זה שאין חובה לרצות את הרע. לדעתו, הסבל בחיים לא נובע מחוסר היכולת לרצות את הרע, אלא דווקא מהיכולת לסבול אותו מעט. כלומר, אם אדם היה סובל באופן מוחלט מהרע, הוא היה מתנתק ממנו לגמרי, ולכן כבר לא היה סובל כלל.
אליעד מסביר זאת באמצעות דוגמה מוחשית: אם אדם היה באמת שונא דבר רע במלוא עוצמת השנאה האפשרית, הוא היה מנתק עצמו לחלוטין מהדבר הזה. בדוגמה שנתן, הוא מתאר מצב של אש ששורפת שולחן: אם האש מספיק חזקה, היא שורפת אותו עד שהוא לא קיים יותר. באותו האופן, אילו האדם היה שונא באמת ובאופן מוחלט את הרע, הוא היה שורף אותו לחלוטין מתודעתו ולא יכול היה עוד לסבול ממנו. עצם העובדה שהאדם סובל נובעת מכך שיש בו מידה מסוימת של סבלנות וסובלנות לרע.
למה מי שיש לו הכל לפעמים סובל יותר?
אליעד מציג דוגמה נוספת שממחישה מדוע אנשים שסובלים בצורה מתונה ממשיכים לסבול. הוא מביא כדוגמה אדם מבוגר שמתכונן לזקנתו בכך שחסך כסף לטיפולים רפואיים ותרופות. דווקא אותו אדם יסבול יותר, כי הכסף שברשותו יאפשר לו להאריך את סבלו בעזרת טיפולים ותרופות. הוא יסבול יותר זמן מהכאב והחולי מאשר אדם ללא כסף, שימות במהירות יחסית ויפסיק לסבול. כך, דווקא היכולת שלו להתמודד מעט עם הרע, היא זו שמאריכה ומגבירה את סבלו.
האם אפשר לאהוב את הרע בצורה מוחלטת?
אליעד מתייחס לאפשרות ההפוכה - לאהוב את הרע באופן מוחלט. כשם שיש שנאה מוחלטת, קיימת אפשרות לאהבה מוחלטת. במקרה של אהבה מוחלטת, אין שום שנאה, ולכן אין כלל תחושת ריחוק. אבל אם אין ריחוק משום דבר, האדם אינו יכול לחוות את עצמו כנפרד. במצב כזה אין יותר "אני" ואין קיום בכלל. לכן, האדם חייב להיות במקום ביניים כלשהו בין שנאה מוחלטת לאהבה מוחלטת כדי לחוות את הקיום. אליעד מבהיר כי בעצם קיום האדם ישנה תחושה של ריחוק - דבר שמאפשר סבל, אך גם מאפשר קיום.
האם חייבים לאהוב את הרע כדי לא לסבול?
אליעד מציין שאין הכרח לאהוב את הרע כדי להשתחרר מהסבל. הוא מסביר שאין אידיאל של "לרצות את הרע". אנשים רוצים לאהוב את הרע כי הם חושבים שאם יאהבו אותו, הם לא יסבלו ממנו. אבל למעשה, האפשרות להפסיק לסבול לא מחייבת אהבה של הרע. מספיק לשנות את היחס אליו - לא חובה לאהוב אותו באופן מוחלט, ולא חובה לשנוא אותו לחלוטין.
מדוע האדם לא מצליח לרצות את הרע?
אליעד שואל מדוע האדם לא מצליח באמת לרצות את הרע. הוא מסביר שכאשר האדם שואל איך אפשר לרצות את הרע, הוא בעצם שואל איך אפשר להתייחס לדבר מסוים באופן אחר מזה שהוא מתייחס אליו כרגע. הוא מדגיש כי שאלת הרצון לרצות את הרע זהה לשאלה איך אפשר לאהוב או לשנוא דבר כלשהו באופן מוחלט. אם אדם לא מצליח לאהוב או לשנוא דבר כלשהו באופן מוחלט, הוא תמיד יישאר בתחושת הסבל.
האם אדם יכול ליהנות מהסבל עצמו?
אליעד מציג נקודת מבט נוספת, שבה האדם יכול ליהנות מהסבל עצמו. הוא מסביר כי קיימת אפשרות לראות...
אליעד מתחיל את ההסבר בשאלה נפוצה: איך אפשר לרצות את הרע כשקורה לך דבר רע? הוא טוען שברוב המקרים, התשובה הראשונית של האדם היא שאי אפשר לרצות את הרע, ואף מציע לקבל את זה שאין חובה לרצות את הרע. לדעתו, הסבל בחיים לא נובע מחוסר היכולת לרצות את הרע, אלא דווקא מהיכולת לסבול אותו מעט. כלומר, אם אדם היה סובל באופן מוחלט מהרע, הוא היה מתנתק ממנו לגמרי, ולכן כבר לא היה סובל כלל.
אליעד מסביר זאת באמצעות דוגמה מוחשית: אם אדם היה באמת שונא דבר רע במלוא עוצמת השנאה האפשרית, הוא היה מנתק עצמו לחלוטין מהדבר הזה. בדוגמה שנתן, הוא מתאר מצב של אש ששורפת שולחן: אם האש מספיק חזקה, היא שורפת אותו עד שהוא לא קיים יותר. באותו האופן, אילו האדם היה שונא באמת ובאופן מוחלט את הרע, הוא היה שורף אותו לחלוטין מתודעתו ולא יכול היה עוד לסבול ממנו. עצם העובדה שהאדם סובל נובעת מכך שיש בו מידה מסוימת של סבלנות וסובלנות לרע.
למה מי שיש לו הכל לפעמים סובל יותר?
אליעד מציג דוגמה נוספת שממחישה מדוע אנשים שסובלים בצורה מתונה ממשיכים לסבול. הוא מביא כדוגמה אדם מבוגר שמתכונן לזקנתו בכך שחסך כסף לטיפולים רפואיים ותרופות. דווקא אותו אדם יסבול יותר, כי הכסף שברשותו יאפשר לו להאריך את סבלו בעזרת טיפולים ותרופות. הוא יסבול יותר זמן מהכאב והחולי מאשר אדם ללא כסף, שימות במהירות יחסית ויפסיק לסבול. כך, דווקא היכולת שלו להתמודד מעט עם הרע, היא זו שמאריכה ומגבירה את סבלו.
האם אפשר לאהוב את הרע בצורה מוחלטת?
אליעד מתייחס לאפשרות ההפוכה - לאהוב את הרע באופן מוחלט. כשם שיש שנאה מוחלטת, קיימת אפשרות לאהבה מוחלטת. במקרה של אהבה מוחלטת, אין שום שנאה, ולכן אין כלל תחושת ריחוק. אבל אם אין ריחוק משום דבר, האדם אינו יכול לחוות את עצמו כנפרד. במצב כזה אין יותר "אני" ואין קיום בכלל. לכן, האדם חייב להיות במקום ביניים כלשהו בין שנאה מוחלטת לאהבה מוחלטת כדי לחוות את הקיום. אליעד מבהיר כי בעצם קיום האדם ישנה תחושה של ריחוק - דבר שמאפשר סבל, אך גם מאפשר קיום.
האם חייבים לאהוב את הרע כדי לא לסבול?
אליעד מציין שאין הכרח לאהוב את הרע כדי להשתחרר מהסבל. הוא מסביר שאין אידיאל של "לרצות את הרע". אנשים רוצים לאהוב את הרע כי הם חושבים שאם יאהבו אותו, הם לא יסבלו ממנו. אבל למעשה, האפשרות להפסיק לסבול לא מחייבת אהבה של הרע. מספיק לשנות את היחס אליו - לא חובה לאהוב אותו באופן מוחלט, ולא חובה לשנוא אותו לחלוטין.
מדוע האדם לא מצליח לרצות את הרע?
אליעד שואל מדוע האדם לא מצליח באמת לרצות את הרע. הוא מסביר שכאשר האדם שואל איך אפשר לרצות את הרע, הוא בעצם שואל איך אפשר להתייחס לדבר מסוים באופן אחר מזה שהוא מתייחס אליו כרגע. הוא מדגיש כי שאלת הרצון לרצות את הרע זהה לשאלה איך אפשר לאהוב או לשנוא דבר כלשהו באופן מוחלט. אם אדם לא מצליח לאהוב או לשנוא דבר כלשהו באופן מוחלט, הוא תמיד יישאר בתחושת הסבל.
האם אדם יכול ליהנות מהסבל עצמו?
אליעד מציג נקודת מבט נוספת, שבה האדם יכול ליהנות מהסבל עצמו. הוא מסביר כי קיימת אפשרות לראות...
- איך אפשר לאהוב את הרע?
- איך להפסיק לסבול?
- למה אנשים רוצים להרגיש רע?
- האם אפשר ליהנות מהסבל?
- איך להיפטר מרגשות שליליים?
- האם הסבל הוא הכרחי בחיים?
050-3331-331