... - שורש ההנאה, איך נוצרת הנאה? במה תלויה הנאה? איך ליהנות בשלמות?
הנאה גשמית הנאה רוחנית ההנאה של החכם האמיתי ובו ... רוצה, זה מה שחסר לו. ותחושת החסר של האדם, היא הרצון של האדם. וכאשר הרצון של האדם מתמלא, אז מתמלא אצלו חסרונו, ועל ידי זה נוצרת הנאה. והנה, בעיני העולם, יש
הנאה גשמית ויש הנאה רוחנית. כי בעיני העולם, יש ... שיש לו בית. שהבית הוא חיצוני לאדם, והאדם שמח מכך שיש לו בית, שהוא חיצוני לו. וזהו אושר חיצוני. וכאשר האדם נהנה ומפיק הנאה מדברים שהם חיצוניים לו, זאת נקראת
הנאה גשמית. ויש גם אושר פנימי. שהוא כאשר האדם חווה ... ההנאה של המציאות, ראוי לו שלא ייהנה מהנאות גשמיות. כי אם האדם טוב לו באמת מבפנים, בלי להיות תלוי בצורה חיצונית כלשהי, אז לכאורה נראה, שהוא לא יכול להפיק שום
הנאה גשמית ולא יכול ליהנות משום
הנאה גשמית. כי ההנאה, היא רק כאשר יש חיסרון. כי ... אז אין לו שום חיסרון. ואכ, לכאורה נראה, שחכם אמיתי לא יכול ליהנות משום דבר. בין אם זה דבר רוחני ובין אם זה דבר גשמי. ובעיני העולם, נדמה להם, שמי שרודף אחרי
הנאה גשמית, כנראה שהוא לא אדם רוחני. ומי שלא רודף אחרי
הנאה גשמית, אלא רק אחרי אושר פנימי, אז כנראה שהוא אדם רוחני, או כזה שרוצה להיות רוחני וכולי. והכל עפ ההיגיון הנל. והאמת היא, שאין שום הבדל בין
הנאה גשמית להנאה רוחנית. כי כל הנאה, היא גשמית, ... תמיד רוצה את הטוב יותר, משום, שתמיד יש טוב יותר, כי בשום דבר שיש בעולם אין בו שלמות. וכאשר האדם נהנה מאיזה דבר גשמי, תמיד ולעולם, כל הנאה שהיא, גם כזו שנראית
כהנאה גשמית, כל הנאה שהיא, היא הנאה רוחנית. כגון ... וההנאה הזאת, מלובשת בכל ההנאות שיש בעולם, ובכל הנאה, היא מלובשת בעוצמה אחרת ובצורה אחרת, עבור כל אדם בכל זמן ובכל מקום וכולי. ונמצא אם כן, כי אין בעולם שום
הנאה גשמית כלל, כי הכל זאת הנאה רוחנית בלבד. שהאדם ... החיסרון שמלובשת באותו הדבר. והרצון של האדם לחוות שלמות, הוא זה שיוצר אצל האדם את ההנאה, כאשר הוא משיג דבר גשמי כלשהו. וכאשר האדם רודף אחרי העולם כדי להשיג
הנאה גשמית, הוא בעצם מנסה להשיג הנאה רוחנית, ... האדם עושה תמיד, בכל דבר בעולם, בעומק תת המודע שלו. וברובד חיצוני יותר, האדם לא יודע איך להשיג את ההנאה הזאת באופן ישיר, ואז האדם מחפש להשיג את ההנאה הזאת, דרך
הנאה גשמית . שהיא, בצורה אסוציאטיבית, גורמת לתת ... פנימית. שבה, חלק מהשכל של האדם, מנסה להתבונן על עצמו, מנקודת מבט של האין שכל. שגם זו התבוננות, שמובילה להבנה ולחוויה של אחדות. אלא, שגם הנאה רוחנית, גם היא
הנאה גשמית. ולמה? כי כל ההנאות הרוחניות, הן הנאות ... הרי שהגוף דהיינו, התודעה שלו, נהנית מהנאה גופנית, של השגת צורה סופית, דהיינו, רעיון מוגדר, שבו נאחז האדם ומפיק ממנו הנאה. וכל הנאה שהאדם רודף אחריה, בין אם זו
הנאה גשמית ובין אם זו הנאה רוחנית, הוא תמיד רודף אחרי
הנאה גשמית של גוף מצומצם. כי הגוף, דהיינו, התודעה, ... הוא אפשרי ומצומצם, הופך להיות מחויב המציאות ובגודל אין סופי. כי כאשר היש והאין הם אחד, אז הנפרדות והאחדות נכללות זו בזו, כישות אחת. ואז אין שום חיסרון בשום
הנאה גשמית כלל. וכאשר האדם רודף אחרי הנאה רוחנית, ... דהיינו, שהוא מתנהג בפשיטות לגמרי, בלי שום שכל כלל, דהיינו, שלמות העדר השכל (שלמות, אך לא בשלמות לגמרי, כי רק בשורשו זה בשלמות אמיתית). ואז החכם האמיתי, נהנה
מהנאה גשמית, אבל בתוכו, הוא נהנה מההנאה שיש בשתיקה, ... שאינה מוגדרת), הופכת להיות חזקה יותר. ולהיות תלוי רגשית בהנאה כלשהי, זהו חיסרון. ואין הנאה, שהיא טובה יותר או פחות. אלא, כל הנאה היא חיסרון, בין אם היא נראית
כהנאה גשמית ובין אם היא נראית כהנאה רוחנית. כי הכל, זאת
הנאה גשמית בלבד. כי כל הנאה היא מצומצמת, דהיינו, ... כאשר האדם מבין שהכל אחד ממש. שאז, הצורה ומהותה הם אחד ממש. ואז האדם חווה את השלמות האין סופית שיש בכל דבר, באחדות אחת ממש. ולכן, גם חכם אמיתי, גם הוא נהנה
מהנאה גשמית. אלא, שאצלו
ההנאה הגשמית, היא מושלמת בשלמות שאין שלמות אחריה. כי אצל אדם רגיל, הוא נהנה
מהנאה גשמית, אך ההנאה אינה שלמה. כי הוא אינו יודע ...