כפי שכבר ביארתי בכל דבר בעולם יש שכל כלשהו. והאדם רוצה להרגיש טוב. והאדם עושה רק את מה שגורם לו להרגיש טוב. והשאלה היא, מדוע בעצם בני אדם נהנים ומרגישים סיפוק מלכעוס? מדוע אנשים נהנים לעסוק בבעיות שקרו להם בעבר ולקטר עליהן? מדוע אנשים נהנים לריב אפילו עד כדי שנאת חינם? ובעצם, מה גורם לאדם להרגיש טוב בזה שהוא מתמקד בכך שרע לו?

תשובה: האדם רוצה להרגיש טוב. וכדי להרגיש טוב, לשם כך צריך להבין את המציאות. מי שיתבונן בעניין יראה, כי ההתמקדות של האדם ברע, עוזרת לאדם להגדיר את עצמו, את הרצונות שלו, את המטרות שלו וכולי.

האדם רוצה להרגיש טוב, וכדי להרגיש טוב צריך האדם להבין טוב יותר את עצמו. כאשר האדם מקטר ומתלונן על משהו שקרה, מה שקורה בתוך התת מודע של האדם, זה שכאשר האדם מקטר כועס ומתלונן על משהו שקרה, התת מודע של האדם מתבונן היטב על מה שקרה ומנסה להבין את מה שקרה.

וככל שהאדם חוזר ומתלונן יותר פעמים על מה שקרה, כך האדם בתוך תת המודע שלו מתבונן יותר לעומק על מה שקרה, ובעצם מנסה להבין את המציאות טוב יותר.

לפעמים קל יותר לאדם להגדיר מה הוא לא רוצה מאשר מה הוא כן רוצה. כאשר האדם כועס ומתלונן על העבר, הדבר הזה עוזר לאדם להגדיר את הרצון העצמי שלו. לפעמים כל מה שהאדם יודע על עצמו, זה שהוא לא רוצה משהו מסוים. וכאשר האדם מתלונן ומקטר, על ידי זה הוא בעצם מתבונן בתוכו על הרצון שלו, כדי לנסות להבין טוב יותר את עצמו.

לפעמים גם האדם מרגיש טוב יותר, כאשר הוא מקטר ומתלונן על מה שקרה לו בעבר. משום שהקיטורים של האדם על מה שקרה בעבר, יוצרים אצל האדם תחושה של תכלית ומטרה בהווה. כאשר האדם מתלונן על מה שקרה, זה גורם לאדם להרגיש שיש לו מטרה ברורה בהווה, שהיא בעצם לוודא שהעבר לא יחזור על עצמו...