וכאן נבאר מעט את העניין של הפוטנציאל האין סופי של המציאות, וגם את מגבלת האדם להשיג את הפוטנציאל הזה, וגם על הדרך להשיג את הפוטנציאל האין סופי הזה.

והעניין הוא, כי כל דבר שקיים בעולם, הוא חלק מדבר אחר שגדול יותר ממנו. וכל דבר ודבר שקיים, תמיד יש דבר אחר גדול יותר ממנו עד אין סוף. דהיינו, אין סוף וגבול לשום דבר בעולם.

והנה, הדבר הזה אמור לשמח את האדם. משום שאם לדוגמה הפוטנציאל האנושי היה סופי, הרי שזה היה אומר שכאשר האדם מגיע למילוי הפוטנציאל האישי שלו, אז האדם מתחיל להשתעמם מהחיים. וכל רגע שעובר עליו הופך להיות יותר קשה ויותר מדכא מהרגע הקודם.

כי אם היכולת של האדם להתקדם היא סופית, אז זה אומר שיש נקודה שבה האדם ייעצר ולא יוכל להתקדם. וכאשר אנחנו מבינים שהאפשרות של האדם להתקדם היא עד אין סוף, הרי שזה אמור לשמח את האדם, כי תמיד אפשר להתקדם ולהתחדש וכולי.

ואם נתבונן לרגע אחד על עניין השמחה וההנאה, שאותם האדם רוצה יותר מכל, הרי שגם כאן ההבנה שהשמחה וההנאה הן אין סופיות, היא אמורה לשמח את האדם. כי האדם מבין שהוא תמיד יוכל להשיג ולהגיע לשמחה בעוצמה עוד יותר גדולה ולהנאה עוד יותר גדולה עד אין סוף ללא נקודת עצירה.

אלא, שיש כאן סוד. והסוד הוא שלמרות שהעולם שלנו וכל מה שיש בו הוא אין סופי, הרי שהאדם ויכולת התפישה שלו ויכולת ההכלה שלו היא לא אין סופית. כי גם אם נאמר שאכן יש הנאה ושמחה אין סופית, וגם אם נאמר שהפוטנציאל של המציאות הוא אין סופי, הרי שעל האדם להבין שזה עדיין לא אומר שהוא עצמו באופן אישי יכול ליהנות מהאין סוף של המציאות.

משום שיכולת התפישה של האדם היא סופית ולא אין סופית. כי האדם מוגבל ביכולת שלו. ולכל אדם יש גבול שממנו והלאה הוא לא מסוגל להכיל ולא מסוגל לתפוש, לא מבחינה רגשית ולא מבחינה שכלית. וכאשר האדם מגיע לגבול ולנקודה הזאת של עצמו, הרי שהוא נעצר.

ולמרות שהפוטנציאל של המציאות יכול להיות שהוא אין סופי, הרי שהפוטנציאל של האדם הוא סופי. וזה אומר שהאדם בהחלט כן מוגבל להתקדם בחיים שלו. והאדם לא יכול להתקדם אל האין סוף. כי כן יש סוף וגבול ליכולת התפישה וההתקדמות של האדם כישות בתוך התמונה המלאה. כי התמונה המלאה היא אין סופית. אך כל חלק ממנה הוא לחלוטין סופי ולא אין סופי.

והדבר הזה אומר, שיש נקודת עצירה שממנה האדם לא יכול להתקדם. כי יש לדוגמה רמת עומק של הבנת המציאות, שהאדם לא מסוגל להתקדם אל מעבר אליה. כי השכל של האדם לא מסוגל לתפוש יותר ממנה. לדוגמה: האדם לא יכול לתפוס במחשבתו את הסיבה הראשונה של כל הסיבות.

כי לכל סיבה יש סיבה אחרת לפניה עד אין סוף. ויכולת התפישה של האדם מוגבלת, והאדם לא יכול להעמיק את מחשבתו ולהגיע אל האין סוף. ויש רמת עומק כלשהי, שבה האדם פשוט נעצר ושממנה האדם לא יכול יותר להתקדם.

והבעיה הזאת היא הבעיה שבה נתקלו טובי המורים הרוחניים בעולם, וטובי החכמים בעולם. כי כל זמן שהאדם עדיין רחוק מלבטא את הפוטנציאל שלו, אז נדמה לו בטעות שהוא יכול להתקדם עד אין סוף. אבל ככל שהאדם הוא חכם יותר, וככל שהוא מתקרב יותר אל סוף יכולת התפישה שלו, אז הוא בהחלט כן רואה את הסוף.

לא שהאדם רואה את הסוף של המציאות, כי היא אין סופית. אלא שהאדם כן רואה את הסוף ואת הגבול שממנו והלאה הוא לא יכול יותר להתקדם ולהבין טוב יותר את המציאות וכולי. כי גם לראות את הסוף של גבול השכל האנושי, גם זאת מעלה גדולה.

כי רוב בני האדם בעולם, הם בכלל לא מתקרבים לקצה גבול היכולת שלהם. אבל טובי החכמים בעולם, וטובי המוחות בעולם שהתקרבו ומתקרבים לגבול של יכולת התפישה שלהם, הם בהחלט כן רואים את הסוף. והם בהחלט יודעים שיש סוף וגבול לכל דבר.

וזה בעצם אומר שגם לשמחה וגם להנאה יש סוף. כי כדי ליהנות ולהפיק שמחה מהחיים, לשם כך צריך התחדשות. כי כל דבר אחרי שעובר הזמן, האדם מתרגל אליו. וכדי שהאדם בכל פעם יחווה שמחה גדולה יותר, כך האדם בכל פעם צריך להשיג משהו אחר גדול עוד יותר.

ולמרות שיש בעולם אין סוף דברים שאותם האדם יכול להשיג, הרי שעדיין כדי שהאדם ייהנה בכל פעם מחדש בהנאה גדולה עוד יותר, וכדי שהאדם לא ירגיש מיצוי עצמי ושהכל משעמם אותו וחסר עניין עבורו, לשם כך על האדם להשיג בכל פעם משהו חדש גדול יותר ושונה יותר מבחינת המהות הפנימית שלו.

וכפי שאפשר לראות בחוש, שאלו שיש להם הרבה כסף ואלו שכבר אפשר לומר שיש להם הכל, הרי שרמות ההנאה שהם משיגים בחיים שלהם, הם יורדות כל הזמן. כי קשה לחדש להם משהו. וגם בתחום העיוני, ככל שהאדם חכם יותר, כך קשה לשמח אותו באיזה מידע נוסף. כי כל מידע חדש, הוא תמיד באותה רמת עומק. וכדי שהאדם יתלהב ממידע חדש, לשם כך על המידע להיות יותר עמוק וכולי.

ונמצא אם כן, כי יש כאן בעיה גדולה. כי למרות שהמציאות היא אין סופית, הרי שיכולת התפישה היא סופית. וזה אומר שהאדם בהחלט מוגבל להתקדם לנצח. ומי שיתבונן בדבר הזה, עליו לעצור ולהתבונן היטב על החיים שלו.

כי האדם כל הזמן רץ ומתקדם כמה שיותר, אבל כאשר האדם קולט שיש סוף וגבול ליכולת שלו להתקדם, הרי שממילא נשאלת השאלה, מדוע בכלל להתקדם? הרי ככל שהאדם מתקדם יותר, כך הוא מתקרב יותר לנקודה שבה הוא כבר לא יוכל יותר להתקדם וממילא הוא לא יוכל יותר להגיע להנאות חדשות. אז למה להתקדם? וכל שכן למה לרוץ ולהתקדם, הרי הסוף של המרוץ הוא פחות טוב מהמרוץ עצמו.

ויש כאלו שכאשר הם הגיעו לסוף המרוץ, אז הם התאבדו. כי כאשר האדם נמצא בתוך המרוץ, אז נדמה לו שבכל פעם הוא יתקדם יותר ויותר עד שהוא יגיע לאיזה אושר גדול וענק ולחיים הטובים באמת. אבל כאשר האדם מגיע לקצה של ההתקדמות שלו, אז הוא קולט שבעצם הוא נעצר ושאין לו עוד להיכן להתקדם.

וכאשר אין לאדם להיכן להתקדם מבחינה אישית ורגשית, אז לא רק שזה לא תחושה נעימה של מה שהאדם חשב שהוא יגיע אליו אם הוא רק ירוץ יותר מהר, אלא שהאדם קולט שהוא גם תקוע ולא יכול יותר להתקדם לשום מקום. ואז האדם עומד בפני משבר אישי מאוד גדול.

כי כדי שהאדם יגיע לקצה גבול היכולת שלו, לשם כך צריך האדם להיות חדור רצון להתקדם כל הזמן. וכאשר אדם כזה מגיע לגבול ולקצה היכולת שלו, אז אדם כזה חווה טראומה מאוד גדולה. כי הוא רואה שהוא לא יכול יותר להתקדם.

ומילא שאי אפשר להתקדם, אבל החיים גם הופכים להיות משעממים. כי מילא אם בקצה התפישה האנושית החיים היו יותר מעניינים, אז זה היה יכול לספק את האדם למרות שהוא לא יכול להתקדם. אבל העניין בחיים נוצר דווקא על ידי המרוץ של החיים, שהאדם מתקדם כל הזמן. וזה אומר שכאשר מגיעים לקצה, אז אין להיכן להתקדם, ואז מפסיקים גם ליהנות.

והבעיה הזאת עצרה את כל גדולי החכמים בעולם. ורק את טובי הטובים שבעולם. כי רק מי שמגיע לקצה יכולת התפישה של עצמו, רק הוא מבין ויודע את העניין הנ"ל שיש נקודה שממנה ואילך אי אפשר להתקדם. ולכן המון פילוסופים ואנשי רוח היו בדיכאון. כי הם ראו שהם לא יכולים ולא יודעים איך להתקדם.

ומאחר שלכל בעיה יש פתרון ולכל שאלה יש תשובה, אז גם לבעיה הזאת יש פתרון ויש תשובה. כי יש חכם אמיתי, שהוא גילה את הסוד של ההתקדמות האין סופית. כי יש כאן סוד, והסוד הוא שלמרות שנדמה לאדם שהוא עצמו כחלק מהתמונה המלאה מוגבל להתקדם וליהנות מהאין סופיות של התמונה המלאה, הרי שבהחלט כן אפשר להתקדם כל הזמן.

כי למרות שנדמה לאדם שיכולת התפישה שלו היא סופית ולא מסוגלת להכיל את האין סוף, הרי שבהחלט יש דרך איך האדם יכול לשדרג את יכולת התפישה שלו וכן להשיג את האין סוף וכן להתקדם עד אין סוף.

והדרך היא על ידי זה שהאדם כל הזמן מחפש את השלמות עד לקצה הסופי ביותר של גבול התפישה האנושית האפשרי בשלמות שאין שלמות אחריה ושאין שלמות גדולה ממנה.

כי מצד אחד זה נכון שככל שהאדם מתקרב יותר אל הקצה של יכולת התפישה שלו, כך נדמה לו שהנה הוא כבר רואה את הסוף ושאין להיכן להתקדם. אבל יש כאן סוד. והסוד הוא שמי שיגיע עד לקצה האחרון של יכולת התפישה שלו, ומי שיתאמץ לנסות לעבור את יכולת התפישה האנושית שלו, אז הוא יכנס לגן עדן ויקבל יכולת תפישה אין סופית.

כי כל אלו שנתקעו ונעצרו מבחינת ההתקדמות שלהם, שהם כמובן חכמי החכמים בעולם, שהם ורק הם הגיעו לקצה האפשרי של התפישה האנושית, הם נעצרו רק משום שהם לא הגיעו לקצה האחרון של התפישה האנושית שלהם. ואילו הם היו ממשיכים לנסות להתקדם עם כל הכוחות הנפשיים שלהם, הרי שהם בהחלט היו פורצים את גבולות התפישה שלהם, והיו מתחברים אל האין סוף עצמו.

וכאשר האדם מתקרב אל גבול התפישה שלו, וכאשר נדמה לאדם שאין עוד להיכן להתקדם, על האדם לנשום עמוק ולהתחיל להסתכל על הפרטים הקטנים, ולהתחיל להתבונן היטב היטב, שאין אפילו דבר אחד קטן בעולם שהוא לא יכול עוד להתקדם בו מבחינת תפישה והבנה ומימוש הפוטנציאל.

כי כל זמן שהאדם עוד לא מימש ועוד לא ביטא את כל הפוטנציאל האישי שלו ואת כל כוחות הנפש שלו בשלמות מוחלטת, בשלמות שאין שלמות אחריה ושאין שלמות גדולה ממנה, הרי שהאדם עדיין לא יכול לפרוץ את המחסום של יכולת התפישה שלו.

אבל, מי שהוא אמיץ ואיש חיל, ומי שהוא יודע שעל האדם לעבור על גשר צר מאוד מאוד והכלל והעיקר לא לפחד כלל, הוא ממשיך לצעוד קדימה אל תוך המבוי הסתום ואל תוך חומת התפישה האנושית שלו.

והדבר הזה כמובן הוא מפחיד ביותר. כי אין לאדם מושג מה יקרה כאשר הוא יגיע לקצה האחרון בשלמות, או מה יקרה אם הוא ינסה לפרוץ את הקצה הזה. אבל על האדם לא לפחד כלל. אלא להישאר רגוע ולהמשיך הלאה להתקדם קדימה עם הראש בקיר. כי למרות שיש קיר וגבול של יכולת התפישה האנושית, על האדם לנסות לפרוץ את הגבול הזה.

ויש דרך בטוחה וסלולה לעבור בשלום את גבול השכל האנושי ולקבל שכל חדש ובלתי מוגבל, שאיתו אפשר באמת להתקדם עד אין סוף. ולשם כך צריך המון אומץ, אומץ אין סופי, ורצון חזק ואין סופי. ורבים וטובים נעצרו ופחדו מלנסות לפרוץ את המחסום של השכל האנושי שלהם.

אבל יש עולם שלם אחרי התפישה האנושית. וכדי להגיע אליו, לשם כך צריך לא לפחד כלל וכולי.

ועוד עצה יעוצה בדבר הזה, היא שאם האדם פיקח, עליו לנסות למצוא חכם אמיתי שכבר עבר את כל זה, ולנסות להתבונן היטב על עומק פנימיות השכל והעצות של החכם האמיתי. כי כל העצות של החכם האמיתי, ממוקדות באיך לפרוץ את המחסום של השכל, ואיך להתקדם עד אין סוף.

ומי שרוצה לעבור בצורה קלה יותר את הלידה שלו מחדש, שהיא התחדשות השכל שלו, עליו לנסות להתבונן היטב על עצות של חכם אמיתי שכבר עבר את כל זה, ועל ידי זה גם האדם עצמו עובר יותר בקלות את המחסום השכלי ומגיע ליכולת התקדמות אין סופית עד האין סוף ומעבר לו...