מאמצים. מאמץ = עבודה קשה ברגע מסוים שאמורה להשיג תכלית אחרת ברגע אחר.

מאמץ נוצר רק כאשר האדם אינו יודע כיצד להשיג את אותו הדבר ללא מאמץ.

האדם רוצה להשיג תכלית כלשהי. אם הוא אינו יודע איך להשיג אותה בקלות, אז הוא צריך להתאמץ.

מי אינו צריך להתאמץ?

תשובה: מי שיודע איך להשיג את התכלית בקלות.

ידיעה חוסכת מאמץ.

מאמץ = מאבק בין שני גורמים. הגורם המתאמץ אל מול המציאות.

חוסר התאמה = מאמץ. אם הכל עובד חלק בהרמוניה, אין צורך במאמץ.

כיצד אפשר להגיע למצב של אין מאמץ?

תשובה: על ידי ידיעה.

ידיעה = האדם מבין בדיוק את האלטרנטיבות שלו ובצורה מלאה.

ידיעה = האדם מבין בדיוק מה הוא רוצה בסוף ולא מתאמץ להשיג את מה שאינו רוצה.

ידיעה = הבנת כל התהליך כולו, החל מרגע העשייה עד השגת התכלית הסופית.

כאשר מבינים את התהליך כולו בשלמות, זה מאפשר לחסוך מאמץ.

מי שרוצה לא להתאמץ, עליו לחקור בשכלו ולגלות את התכלית הסופית של המאמץ.

התכלית הסופית = התכלית הסופית של כל התכליות.

לכל פעולה יש תכלית. לכל תכלית גם יש תכלית.

על האדם לדעת ולזכור תמיד את התכלית הסופית של כל מעשיו.

כאשר האדם מבין מהי התכלית הסופית, עליו לחקור גם אותה.

לחקור את התכלית הסופית = לנסות להבין מה מונע ממנה להתקיים כבר ברגע הזה כפי שהוא.

לדוגמא:

האדם מבין שהתכלית הסופית שלו היא להרגיש הנאה.

על האדם לשאול את עצמו, מה מונע ממנו ליהנות באותה רמת הנאה שתהיה לו בסוף, כבר ברגע הזה.

על האדם לחקור מה מונע ממנו את ההנאה המלאה ברגע הזה.

בסופו של דבר האדם מגלה, כי התכלית הסופית של כל מה שהוא רוצה, הכל כבר קיים ברגע הזה בשלמות.

כאשר האדם מתחבר לטוב האמיתי שיש ברגע הזה, הדבר הזה גורם לו להפסיק להתאמץ.

להפסיק להתאמץ = לא לחוות תחושה של מאמץ / מאבק.

ז"א אם ישנו מאמץ, הרי שהמאמץ הוא עצמו הנאה.

מאמץ יכול להיחשב להנאה, רק אם הוא עצמו התכלית הסופית.

כל זמן שהמאמץ נועד כדי להשיג תכלית כלשהי, הרי שהמאמץ עצמו אינו הנאה.

ליהנות מהמאמץ = ליהנות מעצם הקושי / מאמץ ללא שום קשר לתוצאה שלו.

המאמץ עצמו הוא התכלית.

מי מסוגל ליהנות מעצם המאמץ?

רק מי שמוצא את הטוב שיש בכל רגע...